פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו מט יד


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ותאמר ציון עזבני יהוה ואדני שכחני

מנוקד: וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי.

עם טעמים: וַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהוָ֑ה וַאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותאמר ציון" - היא היתה סבורה ששכחתיה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותאמר ציון", ציון עדן אומרת "עזבני ה'" ציון אינה יודעת מכל זה, ומתאבלת בעת ההיא לאמר, איך עזבני ה', ולא לבד שעזבני מלפני החטא, כי גם נדמה לי כאילו "ה' שכחני" ואינו זוכר בי עוד. (כי העזיבה תהיה מפני החטא, ואז עדן זוכר בהנעזב אבל השכחה היא מפני המיאוס ואז לא יזכור בו עוד כלל):


ביאור המילות

"עזבני ה' וה' שכחני". כבר בארתי בפי' התורה פעמים רבות, כי דרך השפה העבריית להקדים תמיד הנשוא אל הנושא, ובעת שמקדים הנושא אל הנשוא, בא להראות איזה חידוש בהנושא, לכן פה בהעזיבה הקדים הנשוא שעקר החידוש הוא מה שעזבה, לא מה שעזבה ה'. אבל בהשכיחה הקדים השם אל הפעל, כי פה עקר החידוש מה שה' היה השוכח ה' אשר אין שכחה לפניו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ותאמר ציון" - הנה ציון תחשוב לומר ה' עזב אותי ושכח בי