פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו מח כא


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ולא צמאו בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו ויבקע צור ויזבו מים

מנוקד: וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ וַיִּבְקַע צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם.

עם טעמים: וְלֹ֣א צָמְא֗וּ בָּחֳרָבוֹת֙ הֽוֹלִיכָ֔ם מַ֥יִם מִצּ֖וּר הִזִּ֣יל לָ֑מוֹ וַיִּ֨בְקַע־צ֔וּר וַיָּזֻ֖בוּ מָֽיִם׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא צמאו" למים, הגם כי "בחרבות הוליכם" במקום חרב ויבש כי "מים מצור הזיל למו" עד שהיה להם מים, "ויבקע צור ויזבו מים" המליץ ישוטט עתה ברוחו, בקיעת מי הים והירדן לפני בני ישראל, ששם נצבו כמו נד נוזלים, אומר "את הים בקע ויעמדו מים", אבל ויבקע צור, ויזבו מים:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויבקע צור" - כפל הדבר במ"ש

"ולא צמאו" - לא יצמאו בדרך עם כי יוליך אותם במקומות חרבות ושוממות כי יטיף להם מים מן הצור וימצאו לרוות צמאונם

מצודת ציון

"בחרבות" - מלשון חורבה ושממון

"הזיל" - מלשון הזלה ונטיפה

"ויזובו" - מלשון זיבה ונטיפה כמו זב עמקך (ירמיהו מ"ט)