מ"ג ישעיהו מד יט



כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה לאמר חציו שרפתי במו אש ואף אפיתי על גחליו לחם אצלה בשר ואכל ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לֵאמֹר חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹֽא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַ֠ף אָפִ֤יתִי עַל־גֶּחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתוֹעֵבָ֣ה אֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וְלָא מֵתִיב לְלִבֵּהּ וְלָא מַדַע וְלָא סוּכְלְתָנוּ לְמֵימַר פַּלְגֵהּ אוֹקֵידַת בְּנוּרָא וְאַף אֲפִיתִי עַל גוּמְרוֹהִי לְחֵם טְוֵית בִּסְרָא וַאֲכַלֵית וּשְׁאֵרֵהּ לְתוֹעֵבָא אַעְבֵּיד לְיִבְלֵי אָעָא אֶסְגּוֹד:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולא ישיב אל לבו" - חציו שרפתי במו אש

"ולא דעת ולא תבונה" - בו לאמר זאת

"לבול עץ" - לרקבון עץ

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ויתרו" - מלשון נותר

"לבול" - כמו ליבול וכן כי בול הרים ישא לו (איוב מ)וענינו צמח וענף

"אסגוד" - אשתחוה 

מצודת דוד

"ויתרו" - ואיך אעשה הנותר לפסל המתועב בעיני ה' ואיך אשתחוה לענף עץ

"אצלה" - כמו ואצלה

"אפיתי על גחליו לחם" - אמר לחם ע"ש סופו כי אחר שנאפה נעשה לחם וכן וטחני קמח (לקמן מו)

"ולא ישיב" - אינו נותן אל לבו לבחון בדבר ואין בו לא דעת ולא תבונה לחשוב הלא מקצתו שרפתי בתוך האש ואף וגו'

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לא ישיב אל לבו", דבר פשוט כזה הלא להכיר דבר זה לא צריך "לא דעת ולא תבונה", (ר"ל דעת ע"י הבחינה ונסיון, ולא תבונה ע"י מופתי השכל) כי אם רק ישיב אל לבו יאמר, "הלא חציו שרפתי במו אש", ואף אפיתי (כנ"ל פסוק ט"ו ט"ז) ואיך יתרו לתועבה אעשה. (וכפל דבריו אם עשהו לאלהות "איך יתרו לתועבה אעשה?" ואם עשהו לסגוד ע"י לכחות הרוחניים איך "לבול עץ אסגוד", הלא הוא עץ הבלה ונפסד ואיך יעשה רושם בין כוכבי שמים הקיימים):

ביאור המילות

"לתועבה אעשה". תועבה מציין גנאי האליל שעושהו לאלהות, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, "ובול עץ", מציין פחיתת החומר מצד שחושב אותו כטלמס וקמיע אל הכוכבים ולכן אמר אסגוד, לפי שכתבתי (בפסוק טו):

"ויתרו", ובפסוק י"ז אמר ושאריתו, ויובן עפמ"ש למע' (ד' ג') בהבדל בין שאר ונותר, ששאר הוא הנשאר בכוונה, ונותר הוא הנותר מעצמו, ולכן אמר תחלה ושאריתו, כי הלא ישאיר את העץ בכונה לצורך הפסל. אבל פה שמדבר בגנותו אמר ויתרו, כאילו העץ שנשרף היה העקר, והפסל מותרתו אחר שהיא תועבה: