מ"ג ישעיהו מב יז

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נסגו אחור יבשו בשת הבטחים בפסל האמרים למסכה אתם אלהינו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נָסֹ֤גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ׃

יִסְתַחֲרוּן לַאֲחוֹרָא יְבַהֲתוּן בַהֲתָא פַלְחֵי צַלְמַיָא דְאָמְרִין לִצְלַם מַתְכָא אַתוּן טַעֲוָתָנָא:

"נסוגו אחור" - ענין החזרה לאחור וכן ונסג מאחר אלהינו (לקמן נט)

"למסכה" - לקבוצת גלולים הנעשה ממתכת ביציקה והתכה

"האומרים וגו'" - כפל הדבר במ"ש

"נסוגו וגו'" - אז הבוטחים בפסל יבושו בבושת ויחזרו לאחור כדרך אדם הנכלם שחוזר לאחוריו לבל יראהו בבשתו

"נסגו אחור". הדלתות מגבילים, "נסגו אחור הבוטחים בפסל, יבשו בשת האמרים למסכה אתם אלהינו", ר"ל כי בין עובדי האלילים היו שני כתות.

א) שידעו שיש סבה ראשונה ואל אלהים, רק חשבו את הפסל כאמצעי בינם לבין ה', והם נקראים "בטחים בפסל", שבטחו להשיג מבוקשם על ידו, עתה שיראו שאינו מועיל יסוגו וישובו ממנו לאחור ולא יבטחו בו עוד, כת
ב) שכפרו מציאות ה' לגמרי ויחסו אל המסכה אלהות ממש, אומר אלה "האמרים למסכה אתם אלהינו", מלבד שיסוגו ממנו אחור, עוד "יבשו בשת" על גודל סכלתם לאמר לאליל אלי אתה:

"פסל, מסכה". עם מסכה נקשר מושג השלטנות ג"כ, נסיכי מדין, וע"כ בצד זה קראם מסכה: