מ"ג ישעיהו לג כ



<< · מ"ג ישעיהו · לג · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלַ͏ִם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֲזֵ֣ה צִיּ֔וֹן קִרְיַ֖ת מוֹעֲדֵ֑נוּ עֵינֶ֩יךָ֩ תִרְאֶ֨ינָה יְרוּשָׁלַ֜͏ִם נָוֶ֣ה שַׁאֲנָ֗ן אֹ֤הֶל בַּל־יִצְעָן֙ בַּל־יִסַּ֤ע יְתֵדֹתָיו֙ לָנֶ֔צַח וְכׇל־חֲבָלָ֖יו בַּל־יִנָּתֵֽקוּ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חזה ציון" - ואת מי תראה בלבך להחשב מלוכה ושררה את ציון אשר היא קרית בית וועד לנו

"בל יצען" - בל ישח ודומה לו אילון בצעננים (שופטי' ד') ומתרגם מישור אגניא והם נקעים שבשדות שקורין (פושי"ע בלע"ז) כמו אגני דארעא מקרי שהמים נאספים שם מן ההרים והגבשושיות ובי"ת של בצעננים אומר אני שאינה נשרשת בתיבה אלא משמשת היא

"בל יסע יתדותיו" - היתדות שקושרין בו מיתרי האהל בל יסע אותם מן הארץ ממקום תקיעתם כמו ויסיעו אבנים גדולות (מלכים א ה) וכן ויסעם עם הבריח (שופטים טז) ל' תלישה

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"נוה שאנן" - שיהיה מדור שקט ואוהל אשר לא יהיה נע ממקומו כי יעמוד תחתיו ועד זמן רב לא יהיו נעקרים יתדות האהל וכל חבלי האהל הקשורים ביתדות לא יהיו נעתקים מן היתדות

"קרית מועדנו" - העיר אשר אנחנו מתוועדים ומתכנסים שמה ברגל

"חזה ציון" - אבל תראה את ציון ולא תגלה ממנה 

מצודת ציון

"חזה" - ענין ראיה

"מועדנו" - מלשון וועד ואסיפה

"נוה" - ענין מדור

"שאנן" - ענין השקט ושלוה כמו שאנן מואב (ירמיהו מח)

"יצען" - ענין עקירה והנעה ממקום למקום כמו ושלחתי לו צועים וצעהו (שם)

"יסע" - ענין עקירה כי העוקר דבר מה מסיעו ממקומו

"יתדותיו" - מלשון יתד ומסמר

"לנצח" - ר"ל לזמן רב

"חבליו" - מלשון חבל וקו

"ינתקו" - ענין העתקה והסרה ממקומו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חזה ציון", רק ציון תחזה איך שתהיה "קרית מועדנו" שילכו כולם אליה לרגל, (תחת שתחלה הושיבו מלכי ישראל שומרים על הדרכים שלא ילכו לרגל) "ועיניך תראנה ירושלם", הגם שלא תוכל לצייר לך ירושלים כציור קרית מלך רב ונורא שי"ל מחנות רבות וערי מבצר, הנה תצייר אותה בציור אחר יותר יפה, כאילו הוא "נוה" למרבץ צאן והוא "שאנן" ושקט ודבר אין לה עם אדם, ובתוכה תראה אהל של הרועה שהוא חזקיה, שהוא כציור רועה צאן, אשר "אם האהל בל יצען" ויתרגש בפנימותו (היינו אם ילך בדרכי ה' ויהיה לבבו שלם עם אלהיו) אז "בל יסע יתדתיו, ואף חבליו" הקושרים את האהל בל ינתקו:

ביאור המילות

"חזה ציון, תראינה ירושלם". שאננות ירושלים תראה העין, וקדושת ציון מקום המקדש והשכינה רק חזיון הנפש היה.

"ויצען", מענין צועה ברוב כחו (לק' ס"ג) זועת הרוח הפנימי:
 

<< · מ"ג ישעיהו · לג · כ · >>