מ"ג ישעיהו כט יד
פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא
מקרא
כתיב: לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר
מנוקד: לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר.
עם טעמים: לָכֵ֗ן הִנְנִ֥י יוֹסִ֛ף לְהַפְלִ֥יא אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא וְאָֽבְדָה֙ חָכְמַ֣ת חֲכָמָ֔יו וּבִינַ֥ת נְבֹנָ֖יו תִּסְתַּתָּֽר׃
תרגום יונתן (כל הפרק)
רש"י (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
"לכן", כמו שהם אומרים שדברי מופלאים ומכוסים ונעלמים, כן "אוסיף להפליא" ולכסות הכל מאתם עד שלא ישיגו את דברי, וגם "החכמה" המקובלת באומה בטעמי המצות והשכלתם ובדרכי ה' הישרים "תאבד" מאתם, וכן "בינת הנבונים" שהיו משיגים את דברי בתבונת לבם מעצמם "תסתתר". (כי באמת היה להם לדעת שדברי ה' אל העם תורותיו מצותיו ונבואתו לא נאמרו לפי כח המשפיע רק כפי הכנת ושכל המקבל, כמו שהמלמד יורה את הנער כפי שכלו "לא כפי רוחב" לב המורה):
ביאור המילות
"להפליא". העלם וכיסוי סבת וטעם איזה דבר. שלשה המה נפלאו ממני (משלי ל' יח):
"חכמה". היא המקובלת ושייך בה אבדה כי היא דבר קניני. אבל הבינה רק תכונה בנפש וכחניית, לא בפעל, לכן אמר תסתתר: