פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו ט טו


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים

מנוקד: וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים.

עם טעמים: וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מאשרי" - מדריכי כמו באשורי אחזה רגלי (איוב כג) ומאושריו שלמדו דרכי מדרכי התועה סא"א

"ומאושריו מבולעים" - הדורכים בדרך המתעי' המאשרים אותם בדרכים הללו דרכים מסותרים ונבוכים שאין פתח לצאת מהם ולשון בילוע נופל על הדרך כענין שנאמר במקום אחר עמי מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו (לעיל ג')

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויהיו", עתה באר הטעם למה יכרית הכפה והאגמון שהוא העם בעצמו, אומר כי הן אמת כי "מאשרי העם הזה היו מתעים" אותם מני דרך, שלכן גזר הכרתה על הראש והזנב, אבל גם "מאושריו" שהם העם המאושרים והמודרכים מהם, היו ג"כ "מבולעים" מצד עצמם:


ביאור המילות

"מאשרי, מבלעים". (עיין לעיל ג' יב):