מ"ג ישעיהו ז ו
פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא
מקרא
כתיב: נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל
מנוקד: נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל.
עם טעמים: נַעֲלֶ֤ה בִֽיהוּדָה֙ וּנְקִיצֶ֔נָּה וְנַבְקִעֶ֖נָּה אֵלֵ֑ינוּ וְנַמְלִ֥יךְ מֶ֙לֶךְ֙ בְּתוֹכָ֔הּ אֵ֖ת בֶּן־טָֽבְאַֽל׃
תרגום יונתן (כל הפרק)
רש"י (כל הפרק)
"ונקיצנה" - נעוררה במלחמה
"ונבקיענה אלינו" - נשוה אותה עמיו כבקעה זו שהיא שוה וכן ת"י ונשוינון עמנא שיהיו שוין עם עשרת השבטים במלך אחד
"את בן טבאל" - בן הטוב אלינו כן ת"י ויש לפרש טוב אל אשר לא טוב בעיני המקום ובגימטריא של אותות אלב"ם טבאל הוא רמלא ט"ר ב"ם א"ל בן טבאל בן רמלאמלבי"ם (כל הפרק)
"ונקיצנה", המשילו את ירושלים בגנות כמורסא מלאה מוגלא שמנקבים אותה בקוץ ומבקעים אותה ומוציאים המוגלא לחוץ כמו שהוא בלשון המשנה המפיס מורסא, וכן נכבוש אותה ונבזוז את רכושה אלינו.
"בן טבאל", איש מבית אפרים שהיו חושבים להמליכו על ירושלים:
ביאור המילות
" ונקיצנה". מלשון קוץ וסילון: