מ"ג ירמיהו נ יז


<< · מ"ג ירמיהו · נ · יז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הראשון אכלו" - שהגלה י' השבטים "עצמו" - גרמו גירם עצמותיו שגמר השיריים יהודה ובנימן עצמו דישושא"ר בלע"ז

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"וזה האחרון" - זה המדיח האחרון שבר עצמותיו והוא נ"נ מלך בבל שגלה יהודה ובנימין

"הראשון" - המדיח הראשון אכל בשרו והוא מלך אשור שגלה עשרת השבטים

"שה פזורה ישראל" - הנה ישראל היה כשה פזורה ופרודה מן העדר אשר אריות הדיחו אותה והבריחוה מעדרה כי כן מלכי האומות הדיחו אותו מארצו 

מצודת ציון

"פזורה" - ענין פרוד

"הדיחו" - מלשון דחיה

"עצמו" - ר"ל שבר עצמותיו ודוגמתו ובכל תבואתי תשרש (איוב ל"א) ור"ל תעקור השורש

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שה פזורה" שיעור הכתוב "אריות הדיחו שה פזורה ישראל" שהדיחוהו ממקומו, האריה "הראשון אכלו", אכל הבשר, והוא "מלך אשור", וזה האריה "האחרון עצמו" שבר וכתת עצמותיו, והוא "מלך בבל":

 

<< · מ"ג ירמיהו · נ · יז · >>