פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ירמיהו נ יב

מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בּ֤וֹשָׁה אִמְּכֶם֙ מְאֹ֔ד חָפְרָ֖ה יוֹלַדְתְּכֶ֑ם הִנֵּה֙ אַחֲרִ֣ית גּוֹיִ֔ם מִדְבָּ֖ר צִיָּ֥ה וַעֲרָבָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אמכם" - כניסתכם

"אחרית גוים" - אתם הכשדים אם ראשיתכם גדול אחריתכם יהיו מדבר

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בושה אמכם", היינו הארץ שילדה אתכם, כי "האחרית של גוים גדולים" שילדה האם הזאת והיינו הגוים שישבו בארץ, אחריתם יהיה שתשאר שם "מדבר ציה וערבה":


ביאור המילות

"בושה אמכם חפרה יולדתכם". חפר הוא יותר מן בושה שחופר פנים בטמון, ואם כולל גם האומנת, ויולדת היא רק האם שילדה, ובושתה גדולה יותר:

"מדבר ציה וערבה". עי' הבדלם (ישעיה ל"ה א'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חפרה יולדתכם" - כפל הדבר במ"ש

"הנה אחרית גוים" - ר"ל הבושה תהיה על כי הנה אחרית הכשדים בניה תהיה חסר מטובה כמדבר ציה וערבה וכפל המלות בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דנייאל יב)

"בושה אמכם" - אבל מעתה בושה אמכם בבל אשר ילדה בנים לבהלה

מצודת ציון

"חפרה" - ענין בושה

"ציה" - שממה

"וערבה" - ענינו כמו מדבר

<< · מ"ג ירמיהו · נ · יב · >>