מ"ג ירמיהו נא לד


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אכלנו הממנו [אכלני הממני] נבוכדראצר מלך בבל הציגנו [הציגני] כלי ריק בלענו [בלעני] כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו [הדיחני]

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אכלנו הממנו [אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי] נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הציגנו [הִצִּיגַנִי] כְּלִי רִיק בלענו [בְּלָעַנִי] כַּתַּנִּין מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי הדיחנו [הֱדִיחָנִי].

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אכלנו אֲכָלַ֣נִי הממנו הֲמָמַ֗נִי נְבוּכַדְרֶאצַּר֮ מֶ֣לֶךְ בָּבֶל֒ הציגנו הִצִּיגַ֙נִי֙ כְּלִ֣י רִ֔יק בלענו בְּלָעַ֙נִי֙ כַּתַּנִּ֔ין מִלָּ֥א כְרֵשׂ֖וֹ מֵעֲדָנָ֑י הדיחנו הֱדִיחָֽנִי׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"הממני" - ענין כתיתה ושבירה כמו והמם גלגל עגלתו (שם כ"ח)

"הציגני" - ענין העמדה כמו תציג אותו לבד (שופטים ז')

"כתנין" - מין נחש

"כרשו" - כמו כרסו בסמ"ך והוא המקום יתאסף שם המאכל ובדרז"ל הכרס הפנימית (חולין מ"ב)

"מעדני" - דברים תפנוקים כמו מעדני מלך (בראשית מ"ט)

"הדיחני" - מלשון הדחה ושטיפת כלי 

מצודת דוד

"הדיחני" - ר"ל כמו כשמדיחים את הכלי לא נשאר בו מאומה מודבק בדפנותיה כן לא השאיר מאומה בידי

"הציגני" - העמיד אותי כלי ריק כי את הכל לקח ושלל ומיהר לבלוע אותי כתנין הבולע מבלי לעיסה ומילא הכרס שלו מן מעדני ר"ל שלל טוב ארצי והביאם לארצו

"אכלני" - בני ישראל קובלים על הצער שסבלו ואומרים הנה נ"נ אכלני והמם אותי

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אכלני", מאמר בת ציון, נ"נ "אכלני" שהרג אנשי בימי יהויקים, "והציגני כלי ריק" שהגלה גלות יכניה, ואח"כ "בלעני כתנין" שבזבז כל אשר להם, ואח"כ "הדיחני" לגמרי בגלות צדקיהו:

ביאור המילות

"הציגני כלי ריק". יל"פ שאמר במליצה אחר שאכל את אשר בכלי בלע את הכלי עצמה כתנין הגדול הבולע עם הכלי, ומפרש בל תאמר שהיה נמצא אוכל על הכלי, כי כבר מלא כרשו מעדני, וגם הדיח שכבר רחץ והדיח את הכלי מהמאכל הנדבק עליו, ובכ"ז בלע את הכלי, והיא מליצה שאחר ששלל את הכל הגלם ולקח את ארצם: