פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על בבל" עיר המלוכה, "ואל ישבי לב קמי" (כשדים בא"ת ב"ש), "רוח משחית" שהאויב לא יכוין להנאתו רק להשחית בל ישאר שארית:


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וזרוה", יסובבו אותה סביב כזר, וירוקנו את ארצה.

"כי היו עליה מסביב", שבאם רוצים שישאר שארית אין מקיפים רק מג' רוחות כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים כדי שיוכלו לברוח מרוח הרביעית, אבל הם היו עליה מסביב:


ביאור המילות

"וזרוה". מענין זר זהב סביב, והוא עם זרים לשון נופל על הלשון:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל", ר"ל אעיר רוח משחית "אל דורך אשר ידרוך קשתו, ואל המתעלה בסרינו" ואח"כ "לא יחמל", גם "אל הבחורים" והגבורים, "ויחרימו כל צבא בבל", אף אלה שלא מצאו מזוינים בכלי זיינם:


ביאור המילות

"א£ל". ויש נוסחאות שכתוב א£ל ולא:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונפלו חללים בארץ", ואשר יסתרו בחוצות הצרות ידקרו אחריהם ברמחים:


ביאור המילות

"בחוצותיה". מקומות שאחורי הבתים (כנ"ל ה' א'):

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי", זה יהיה מעט מה שהרעו לישראל,

  • א) "שישראל לא אלמן מאלהיו" ויריב ריבם,
  • ב) יען "ארצם" של כשדים "מלאה אשם" מה שחטאו נגד "קדוש ישראל" שהיא קדושת המקדש, ומה שהשתמשו בכלי המקדש שלכן נהרג בלשאצר:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נסו", עפ"ז מצוה לעמים אחרים אשר בתוכה שינוסו, "פן ידמו" ויכרתו "בעונה כי עת נקמה היא לה'",

  • א) מצד הנקמה,
  • ב) "מצד הגמול" כפי מה שעשו והרעו:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כוס זהב בבל",

  • א) היו דומים ככוס זהב שהוא מתכות חזק,
  • ב) שהיו "ביד ה'" שבט אפו,
  • ג) "שהיא משכרת כל הארץ" עד "שגוים שתו מיינה" ונשתכרו ונתהללו בשגעון:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פתאם נפלה בבל" שה' הניח את הכוס מידו ונפלה ותשבר, "הילילו", תחלה הילילו כל העמים "עליה" כי היו חוסים בצלה, "קחו צרי" כי רצו לעזרה:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רפאנו", יאמרו זה לזה כי לא נרפאתה, לכן עזבוה ויתפרדו עוזריה מעליה, "כי נגע" ר"ל מפלתה תהיה בין מצד כוכבה ומזלה "בשמים" ובמערכת, בין מצד ההשגחה האלהית שמיוחס "לשחקים" שהם נשאים משמים:


ביאור המילות

"השמים, שחקים". שחקים גבוהים משמים, ומציינים מה שלמעלה מן המערכה כמ"ש בפי' (ישעיה מ"ח ח'):

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הוציא", אבל ישראל יאמרו שזה היה ע"י "שה' הוציא את צדקתינו" והגיע זמן שיריב ריב ישראל, לכן "באו ונספרה בציון" וכו':


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הברו", אתם "החצים" שאו אבר וכנף ועופו אל השלטים למלאותם, ימליץ שהחצים יעופו בעצמם אל השלטים, "העיר ה' את רוח מלכי מדי" ונתן בלבם "כי מזמתו על בבל להשחיתה", ושמה שרוצה להשחיתה הוא מצד "נקמת ה'" על דבר כבודו, ועל "נקמת היכלו" ששרפו הבהמ"ק כ"ז נתן ה' בלב מלכי מדי, (ר"ל שכן פתר דניאל לבלשצאר את הנראה וזאת נודע למלכי מדי, ועי"כ השחיתו את בבל):


ביאור המילות

"הברו". מענין אבר כיונה, ומשפטו ה£אברו, אתם החצים שאו אבר ומלאו את השלטים, ושם שלטים לדעתי מין מגן וצנה שהיה בו ג"כ מקומות להניח בו החצים, וזה המבדיל בין שלטים ובין מגנים, כי בהשלטים היה עשוי גם אשפת החצים:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל חומת בבל שאו נס" להלחם אל החומה, "החזיקו המשמר" בל יפלו הגבורים על המחנה מן החומה, ואח"כ "הקימו שומרים" רבים בכל סביבות החומה שלא יברח האיש "והכינו הארבים" להכרית את הבורחים והמתחבאים, "כי גם זמם" מה שזמם כבר עשה ויצא לפועל:


ביאור המילות

"המשמר, שומרים". המשמר מקום קבוע המיוחד ששם יעמדו למשמר תמיד, ושומרים יחידים ההולכים סביב לשמור, והאורבים יארבו בשדה או במסתר:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שכנת על מים רבים" והיו באים לתוכה תבואות וסחורות רבות, "בא קצך" כפי "מדת בצעך" שעשקת את כל האומות:


ביאור המילות

"שוכנת". כמו יושבת בלבנון למעלה כ"ב עמש"ש:

"אמת בצעך". אמה מענין מדה. ובצע גזלה ועושק:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נשבע" שימלא אותך אדם כילק להשחיתך:


ביאור המילות

"כי אם". לשון שבועה:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו-יט) "עשה ארץ", פסוקים אלה באו למעלה י' ושם פרשנום, ר"ל אז יכירו הכל כח ה' שהוא ברא כל המציאות ואת השגחתו שניכר ע"י גבורת גשמים, ויכירו כי אין ממש בע"א. וה' שהוא "חלק יעקב הוא יוצר הכל", והוא יריב ריב ישראל:


 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מפץ" יאמר לישראל "אתה מפץ" של "כלי מלחמה" על ידך אשבר ואפוצץ כי מלחמה היינו בבל שהיתה כלי מלחמתו של ה', "ונפצתי בך גוים" ר"ל לאומי בבל ומלכותיהם:


 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושלמתי" ר"ל שלכן אנפץ את כל אלה כדי "לשלם להם את כל רעתם אשר עשו בציון", ואחר שישברו על ידכם אתה המפץ אצלי שבעבורך אנפצם ככלי יוצר:


 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנני אליך הר המשחית" של בבל, "וגלגלתיך" לא יהיה עוד משכנך בין הסלעים כי תהיה הר שריפה:


 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא יקחו ממך אבן לפנה" שלוקחים אבן יקרה ומוצקת. (הנמשל שלא יקימו ממך מלכות) ואף לא "אבן למוסדות" שהיא פחותה מאבן פנה (ר"ל אף לא ממשלה קטנה ושיהיה בך יישוב):


 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כז-כח) "שאו נס" יספר בפרטות איך נקבצו "עליה כל מלכי גוים" הקרובים והרחוקים:


 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי קמה" כי בפעם הזאת יחריבו אותה.


ביאור המילות

"קמה, מחשבות". יחיד על רבים, ויל"פ שר"ל ותרעש הארץ כולה כי הארץ קמה על בבל להלחם אתה:

"ותחל". כי יחשבו שלא יוכלו לה, משיב שזה מחשבות ה' כדי לשום את ארץ בבל לשמה:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חדלו להלחם" בשדה המלחמה, "ישבו במצדות" וגם שם "נשתה גבורתם" ולא ילחמו גם במצודה עד שהציתו המשכנות ונשברו בריחי המבצר:


ביאור המילות

"הציתו". חסר הפועל, ויל"פ גבורי בבל עצמם הציתו המשכנות שלא ימצא האויב מעון ומחסה:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רץ לקראת רץ ירוץ" ר"ל שכל הנאמר בפסוק הקודם ירוץ רץ לקראת רץ להודיע, שהראשון יודיע שחדלו להלחם וישבו במצודות ויבא רץ כנגדו להודיע כי נשתה גבורתם והציתו משכנותיה, ואח"כ יבא מגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עיר המלוכה בקצה, ויבא מגיד לקראתו להגיד, כי.


 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"המצדות שסביב בבל נלכדו" וכו', שהוא גמר הכיבוש ושאנשי המלחמה נבהלו ואין לוחמים עוד:


 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כה אמר ה', בת בבל" היתה דומה כגורן בעת הדריכה ר"ל בעת שהדריכה את כל האומות כמו שדורכים התבואה היתה דומה כגורן מלאה תבואה ועוד מעט יבא לה עת הקציר ויקצרו גם אותה:


ביאור המילות

"הדריכה". הפעיל עבר, בעת הדריכה אלומות ותבואות העמים היתה מלאה דגן כגורן:

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אכלני", מאמר בת ציון, נ"נ "אכלני" שהרג אנשי בימי יהויקים, "והציגני כלי ריק" שהגלה גלות יכניה, ואח"כ "בלעני כתנין" שבזבז כל אשר להם, ואח"כ "הדיחני" לגמרי בגלות צדקיהו:


ביאור המילות

"הציגני כלי ריק". יל"פ שאמר במליצה אחר שאכל את אשר בכלי בלע את הכלי עצמה כתנין הגדול הבולע עם הכלי, ומפרש בל תאמר שהיה נמצא אוכל על הכלי, כי כבר מלא כרשו מעדני, וגם הדיח שכבר רחץ והדיח את הכלי מהמאכל הנדבק עליו, ובכ"ז בלע את הכלי, והיא מליצה שאחר ששלל את הכל הגלם ולקח את ארצם:

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חמסי", בת ציון עיר המלוכה תצעק חמס על עיר המלוכה בבל, וירושלים שהוא בני העיר ואנשיה יצעקו חמס על כשדים, בבל אכלה שארה ובשרה שהיא המלוכה והבהמ"ק, וכשדים שפכו דמה, וכל אלה מבקשים דין וצועקים חמס:


ביאור המילות

"חמסי". בממון:

"ושארי". שאכלו הבשר, והיו להנאתם, אבל יושבי כשדים שפכו דם לנקמה, נגד הא' אמר הנני רב את ריבך, ונגד הב' אמר ונקמתי:

 

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן הנני רב את ריבך" על החמס, "ונקמתי" על הדמים ששפכו, "והחרבתי" כי לבסוף נחרבה לגמרי והיתה תל עולם:


 

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יחדו", ר"ל בו בלילה שאגו ככפירים והתעוררו כגורי אריות, כי אז נצחו את דריוש ובלשצאר עשה לחם לכל שריו:


ביאור המילות

"ככפירים, כגורי אריות". הגור קטן מן הכפיר, ושאגת הכפירים הוא לטרף, ר"ל הגם שנערו כגורי אריות, שבלשאצר היה גור אריה וקטן, ישאג לטרף ככפיר, ורצה לנצח מדי ופרס, לכן בחומם אשית וכו':

 

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ב¡ח₪מ¢ס", ואז נשתכרו בכלי קודש, ונהרג בלשצאר:


 

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אורידם", וחזרו הפרסים והרגו את שריו וגבוריו:


 

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"איך",

  • א) איך נלכדה ונכבשה,
  • ב) "איך היתה לשמה" הלא כל הגוים באו אליה לסחורה והיו נכנעים תחתיה:


 

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מב-מג-מד) "עלה", אחר כך עלה הים והחריבה פעם ג' ועריה היו לשמה וגם החומה נפלה:


 

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"איש, בן אדם". התבאר למעלה (ב' ח'):

 

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צאו", כבר נזכר נ' ח', נ"א ו', ופה, נגד ג' פעמים שנחרבה:


 

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ופן", ר"ל אני מצווכם שתצאו "פן, ירך לבבכם בשמועה" הראשונה של החורבן הראשון, "ובא בשנה השמועה", ר"ל בשנה הזו תבא השמועה הזאת שנית, כי תוחרב שנית, "ואחריו בשנה" ר"ל שנה שאחריו (תבא) "השמועה" פעם שלישית, "וחמס בארץ מושל על מושל", והחמס אשר יהיה בארץ הוא ימשול על המושלים, ר"ל שהמושלים בה לא יוכלו לעצור בעד החמס כי החמס ימשול עליהם ויהיה תקיף מהם:


 

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מז-מח) "לכן הנה ימים באים ופקדתי" בהשגחה, וגם שאביא הרעה מסכים עם הטבע עד "שירננו על בבל שמים וארץ", ר"ל שגם המערכה בשמים ותהלוכות הטבע בארץ יחייבו מפלתה "כי מצפון יבאו השודדים" שכן תחייב המערכה:


 

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מט-נ) "גם בבל לנפול" ר"ל אחר שבבל מוכנת שיפלו בה "חללי ישראל וחללי כל הארץ", לכן אתם, "פלטים מחרב הלכו אל תעמדו" בל תפלו שם חללים, "זכרו מרחוק את ה'" לשוב אליו, "וירושלם תעלה על לבבכם" לשוב לירושלים:


 

פסוק נ (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"זכרו, תעלה על לבבכם", עי' למעלה (מ"ד כ"א):

 

פסוק נא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בשנו" הבושה היא מה שמתבייש מעצמו, והכלימה היא מאחרים, והחרפה היא על דבר, והכלימה תצוייר שמכלים בחנם, אומר עד עתה "בשנו מאד כי שמענו חרפה", כי היה הגלות והחורבן על מעשינו הרעים, וגם אח"כ "כסתה כלמה פנינו", שאחר שנתכפרו עונינו עדיין היינו לכלימה, "כי באו זרים על מקדשי ה'", שתחלה היה ע"י עונינו ואח"ז החזיקו בכלי המקדש ושתו בהם וזה הכלימה:


ביאור המילות

"בושנו, חרפה, כלימה". הבדלם מבואר (ישעיה א' למעלה ג' כ"ה):

 

פסוק נב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן", משיב ה' שלכן יפקוד על בבל, והיתה הפקידה על חילול כלי המקדש כמו שפתרו דניאל:


 

פסוק נג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי תעלה בבל השמים" ר"ל אף שיצוייר שתהיה במערכה טובה מצד הוראת המערכת, "מאתי יבאו שדדים" ואשדד המערכה:


 

פסוק נד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נד-נה) "קול זעקה" וכו' "כי שדד ה'" שיהיה בהשגחה:


 

פסוק נה (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק נו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי בא על בבל שודד" וכו' וזה יהיה מחמת "כי אל גמלות ה'", והוא "שלם ישלם", ויש הבדל בין גמול לתשלומין, הגמול הוא לפי התפעליות השנאה, והתשלומין הוא כפי המעשה, שישלם בין מצד האיבה בין מצד המעשה שעשו:


ביאור המילות

"עליה על בבל". וכן למעלה (מ"ח מ"ד) אליה אל מואב עמש"ש:

"חתתה". פעל יוצא, בבל חתתה קשתות גבוריה, ר"ל בעוניה נשברו קשתותם:

 

פסוק נז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והשכרתי", כי היה בלילה שנשכרו בכלי קדש:


 

פסוק נח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חמות בבל" וכו' "ויגעו עמים" להעמיד החומה "ולאמים" לכבות את האש וייעפו ולא יכלו להושיע:


ביאור המילות

"ערער". מענין ערו ערו עד היסוד בה:

"ויגעו עמים ולאמים". כפול בחבקוק (ב' י"ג) ושם פירשתי:

 

פסוק נט (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"שר מנוחה". תרגם יונתן שר תקרובתא כמו מנחה, וי"מ שהיה ריע המלך בעת מנוחתו: