פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲיַעֲזֹ֥ב מִצּ֛וּר שָׂדַ֖י שֶׁ֣לֶג לְבָנ֑וֹן אִם־יִנָּֽתְשׁ֗וּ מַ֛יִם זָרִ֥ים קָרִ֖ים נוֹזְלִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"היעזוב מצור שדי שלג לבנון" - היעזוב אדם הצריך לשתות מים הנוזלים מצור שבשדות הבאים משלג הלבנון שהוא נקי

"אם ינתשו מים זרים" - או אם יעזבו מים חיים נובעים שהם זרים עד הנה מכל אדם והם קרים זרים הם נובעים וזה יוכיח אני קרתי ושתיתי מים זרים (ישעיהו לז) ומנחם חברו זרים עם לא זורו ולא חובשו (שם א) ל' מימי תרופה ונתן טעם לדבריו ואמר כי אם בקש לדבר בלשון זרם היה מכפיל את המ"ם והיה מוסיף יו"ד מ"ם והיה אומר זרומים לרבות המים ולהיותם זרמים

"שדי" - כמו שדה

"קרים" - (פריוודא"ש בלע"ז)

"נוזלים" - (קורנ"י בלע"ז) ועוד יש לפתרו אם ינתשו להיות מים זרים נמאסים המים שהם קרים נוזלים

"(זרים" - ללשון ראשון הוא לשון זרם ללשון שני הוא ל' זרות כלומר מים מאוסים)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"היעזב" וכי יעזוב איש הצמא "שלג לבנון" הנובע "מצור שדי", שהם טובים באיכותם וצלולים וקרים, ואם יעזוב את אלה מפני שאינם נובעים תמיד ואינם מרובים, "האם ינתשו מים זרים", שזורם בריבוי, "וקרים" מן המקור, "ונוזלים" שאין טורח לשאוב אותם, שהם רבים ותמידים וישאבו בקל, ואיך א"כ.

ביאור המילות

"זרים". כמו זרם, כמ"ש (ישעיה א'), מים של זרם שוטף:

"וקרים". מענין מקור, הקרים ממקורם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אם ינטשו" - וכי מהראוי לנטוש ולעזוב מים הזרים מאנשיהם הבאים ממרחוק במלאכת צנורות והמה קרים ומטפטפים מעצמם ובקל יוקח המים ואיך מי יעזבם ור"ל וכי מהראוי לעזוב את המקום המשפיע בכל עת חכמה והשכל בלבות הדורשים אותו

"היעזוב" - וכי מהראוי לעזוב מים היורדים מן הצור אשר בשדה הבאים מהפשרת השלג אשר בלבנון הלא המים ההם המה מנוקים וקרים וטובים לרוות הצמאון

מצודת ציון

"מצור" - מסלע

"לבנון" - שם יער בארץ ישראל

"ינתשו" - כמו ינטשו בטי"ת כי דטלנ"ת מתחלף כמו שיבואו בענין אחד טעה ותעה ונטישה הוא ענין עזיבה כמו כי לא יטוש (שמואל א יב)

"זרים" - מלשון זר ונכרי

"קרים" - מלשון קור וצנה

"נוזלים" - מלשון הזלה והטפה כמו יזל מים מדליו (במדבר כד)