פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ממותי תחלאים ימתו לא יספדו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו ובחרב וברעב יכלו והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מְמוֹתֵ֨י תַחֲלֻאִ֜ים יָמֻ֗תוּ לֹ֤א יִסָּֽפְדוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִהְי֑וּ וּבַחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֔וּ וְהָיְתָ֤ה נִבְלָתָם֙ לְמַאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ממותי", תחלה "ימותו בתחלואים" עד "שלא יספדו וגם לא יקברו", כי ייראו לגעת בם אחרי מותם, "ויהיו לדומן על פני האדמה" שלא ימצאו עדיין החיות לאכול פגריהם, ואח"כ בחרב וברעב יכלו הנשארים מן המגפה ואז ימצאו עוף וחיות לאכול בשרם:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולבהמת הארץ" - ר"ל לחית הארץ כי חיה בכלל בהמה

"ולא יקברו" - כי ירבו מאד ולא יספיקו לקברם ויהיו מושלכים על פני האדמה כזבל

"למאכל וגו'" - הואיל ולא יקברו

"לא יספדו" - כי יהיו טרודים בצרתם

"ממותי תחלואים" - ממיתת תחלואי רעב ימותו כמ"ש ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב (לעיל יד)

מצודת ציון

"תחלואים" - מלשון חולי

"לדומן" - לזבל

<< · מ"ג ירמיהו · טז · ד · >>