מ"ג ירמיהו ח ט


<< · מ"ג ירמיהו · ח · ט · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר יהוה מאסו וחכמת מה להם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהוָה מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֹבִ֣שׁוּ חֲכָמִ֔ים חַ֖תּוּ וַיִּלָּכֵ֑דוּ הִנֵּ֤ה בִדְבַר־יְהֹוָה֙ מָאָ֔סוּ וְחׇכְמַ֥ת מֶ֖ה לָהֶֽם׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

בְּהִיתוּ חַכִּימַיָא אִתְּבַרוּ וְאִתְאֲחִידוּ הָא בְּפִתְגָמָא דַייָ קָצוּ וְחוּלַק בְּחוּכְמְתָא לֵית לְהוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הובישו חכמים" - כמותכם ומה הבושת הנה בדברי ה' מאסו וחכמת מה להם

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"הובישו" - מלשון בושה

"חתו" - ענין שבר ופחד 

מצודת דוד

"וחכמת מה להם" - ר"ל מה היא החכמה שבידם הלא בחכמת התורה מאסו ואף לא יוכלו להציל נפשם בחכמה א"כ במה יתפארו

"הובישו חכמים" - הם המחזיקים עצמם לחכמים הלא יבושו בעת יחתו וילכדו ברעה ולא יצילו נפשם בחכמתם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הובישו חכמים", כבר התבאר שהחכמה שעקרה היא ידיעת ההנהגה בין טוב ורע, ולדעת מה טוב ומה רע בכל פרטי המדות וההנהגה, א"א שישיג האדם ארחותיה מעצמו, כי אין על חקי החכמה מופתי הדעת, וא"א שידע האדם בארחות הנהגת הנפש מה חכמה ומה סכלות, ואיך וכמה ומתי ישתמש בכחות נפשו לעשות או שלא לעשות, (כמו שהתבאר בארך בספר משלי) וחקי החכמה כולם נתנו מה' ע"י נביא ונכתבו בספר התורה, וא"כ אלה שמאסו בדבר ה' אין להם היסודות שעליהם תשען החכמה, שיסוד החכמה אינה בשכל האדם רק בתורת ה', וז"ש "הובישו חכמים" שאחר "שמאסו בדבר ה'" א"כ "חכמת מה להם", מהיכן ישיגו חקי החכמה ומי יודיעוה להם, אחר שאינם נודעים מעצמם:

ביאור המילות

"הובישו". ההפעיל מורה הבושה היתרה וחתת הוא השפלת הנפש, ובא כ"פ אחר בושה:
 

<< · מ"ג ירמיהו · ח · ט · >>