פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


תוכן עניינים

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב כִּי אֹתִי מָרָתָה נְאֻם יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כְּשֹׁמְרֵ֣י שָׂדַ֔י הָי֥וּ עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב כִּי־אֹתִ֥י מָרָ֖תָה נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

כְּנַטְרֵי חַקְלָן הֲווֹ עֲלָהּ מִסְחוֹר סְחוֹר אֲרֵי עַל מֵימְרִי סָרֵיבְתְּ אֲמַר יְיָ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שדי" - כמו שדה

"אותי מרתה" - הקניטה כמו ממרים הייתם (דברים ט) מרגזין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אבל" איך היה הכיבוש פתאום שלא בדרך הטבע, כי לא היו עתה כנוצרי עיר בצורה רק "כשמרי שדי" שאין בה איש כי כולם ברחו מן העיר ויבקעו דרך חומת יריחו כנזכר לקמן (סי' נ"ב) עד שלא על העיר נצרו רק את השדה הצטרכו לשמור, ולא ביתר ערי יהודה, רק "עליה" על ירושלים, ולא בשער העיר רק "מסביב" לעיר כי תפשו אותם אצל יריחו, וכ"ז היה תיכף בבואם כי לא ארכו ימי המצור, ועז"א "נצרים באים" הגם שזה מקרוב באו, והגם שהם "מארץ המרחק" שהתלבטו בדרך ובכ"ז כבשום בלא מצור רב ובלא מלחמה, ומדוע היה זה, הלא סבת זה לא היה חולשת העם וגבורת הנוצרים רק יען "כי אתי מרתה", כמ"ש לו חכמו ישכילו זאת איכה ירדוף אחד אלף אם לא כי צורם מכרם, ועז"א "הזכירו לגוים", שיזכרו וישימו על לב שזה סימן כי אותי מרתה. עתה מתחיל לבאר מ"ש "השמיעו על ירושלים" שמן ראיה זאת בעצמו "ישמיעו" דברי תוכחה אל ירושלים, וזה נוסחה.

ביאור המילות

נוצרים, "כשומרי שדי". הנוצר הוא יותר מן השומר, וגם משתתף עם המצור, נצור מצורה (נחום ב' א') כעיר נצורה (ישעיה א').

"אתי מרתה", פעל מרה נקשר לרוב עם ב', וכשנקשר עם את מורה שממרה דברו ופקודיו, שזה נקשר עם את, ולא מרו את דברו (תהלות ק"ח) כאשר מריתם פי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי אותי מרתה" - כי הקניטה אותי במעשיה ולכן באה עליה האויב מסביב

"כשומרי שדי" - כשומרי שדות אשר יסבבום מסביב כן היו האויבים על ירושלים מסביב

מצודת ציון

"שדי" - כמו שדה

"מרתה" - ענין מרד והקנטה

<< · מ"ג ירמיהו · ד · יז · >>