מ"ג ירמיהו ד יא
<< · מ"ג ירמיהו · ד · יא · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי לוֹא לִזְרוֹת וְלוֹא לְהָבַר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יֵאָמֵ֤ר לָעָם־הַזֶּה֙ וְלִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם ר֣וּחַ צַ֤ח שְׁפָיִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר דֶּ֖רֶךְ בַּת־עַמִּ֑י ל֥וֹא לִזְר֖וֹת וְל֥וֹא לְהָבַֽר׃
תרגום יונתן
רש"י
"צח שפים" - מכבד ומטאטא אף את שדות יבלי המים לשיתם מדבר ל"א צח ל' צמא דמתרגמינן צחותא
"דרך בת עמי" - אותו רוח בא וגם לא לזרות מוץ מגורן (אבהבוניי"ר בלע"ז) כמו ויזרם במזרה (לקמן כא)
"ולא להבר" - ולנקות תבואה הוא בא כלומר לא לטובה כי אם לרעה להגלות את אנשים (ונשים) טף ובהמהמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"צח" - ענין יובש כמו צחה צמא (ישעיהו ה)
"שפיים" - מקומות גבוהות
"בת עמי" - עדת עמי וכן בת בבל (תהלים קלז)
"לזרות" - ענין פזור וזריקה וכן ואזרם במזרה (לקמן טו)
"להבר" - מלשון ברור ונקי
מצודת דוד
"לא לזרות" - לא יבוא הרוח לזרות המוץ מן הגורן ולא לנקות את התבואה מן העפר ר"ל לא יבוא לטובה כ"א לרעה
"בעת ההיא" - בעת בא הפורענות יאמר לעם וגו' הנה רוח יבש סוער במקומות גבוהות אשר במדבר שמטאטא ומכבד הכל הואיל ואין שם דבר לעמוד בפני הרוח ולעכבו והרוח הזה יבוא דרך בת עמי לטאטא את כולם ללכת גולהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- ב) יועיל הרוח לזרות בו התבואה להסיר המוץ, לא כן הרוח הבא על שפיים במדבר ששם לא נמצא תבואה. ור"ל הרוח בעיר הגם שיפזר העננים יועיל אף לזרות התבואה, ובמדבר הגם שא"צ לו יועיל לטהר האויר, להסיר הגשם, אבל רוח הצח במדבר הוא מזיק משני הפנים, כי הוא "לוא לזרות" מוץ מגורן כי לא נמצא שם תבואה, "ולוא להבר" לטהר השחקים ולהוציא אור בהיר אחר שהוא רוח צח. ובנמשל כי רוח הנבואה עת יוכיח וייסר ויודיע האמת מועיל,
- א) אם הוא בעיר והוא עת ששומעים בקולו יסיר המוץ מן הדגן ויבדיל הרשעים והרשע מן הצדיקים, וגם בעת שאין שומעים לו והוא במדבר באין איש שומע, יועיל לטהר הרקיע שיראו מכתב אלהי' הכתוב עליהם למעלה וידעו הגזרה החרוצה עליהם מן הרקיע, אבל הרוח שקר שבו נבאו להם נביאים חוזי שוא וקוסמי כזב היה רוח צח ובמדבר, שלא מצאו בו תועלת לא לדעת העתיד ולא לשוב בתשובה:
ביאור המילות
"צח". מורה על היובש, ועל הזכות ובהירות, שבעת יבשות האויר בהיר הוא בשחקים. ושם רוח משותף על הרוח הנושב ועל הנבואה.
"ולזרות", בא על התבואה, הנה זורה את גורן השעורים.
"והבר", מענין בהיר הוא בשחקים, בר, וברה, ובהיר, כמו הברו נושאי כלי ה':<< · מ"ג ירמיהו · ד · יא · >>