פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוסרתיך ותאמרי לא אעבד [אעבור] כי על כל גבעה גבהה ותחת כל עץ רענן את צעה זנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אעבד [אֶעֱבוֹר] כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י מֵעוֹלָ֞ם שָׁבַ֣רְתִּי עֻלֵּ֗ךְ נִתַּ֙קְתִּי֙ מוֹסְרוֹתַ֔יִךְ וַתֹּאמְרִ֖י לֹ֣א אעבוד אֶעֱב֑וֹר כִּ֣י עַֽל־כׇּל־גִּבְעָ֞ה גְּבֹהָ֗ה וְתַ֙חַת֙ כׇּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן אַ֖תְּ צֹעָ֥ה זֹנָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אֲרֵי מֵעַלְמָא תַּבָרֵית נִיר עַמְמַיָא מִצַוְרֵיכוֹן פְסָקִית חֲנִיקֵיכוֹן וַאֲמַרְתּוּן לָא נוֹסִיף עוֹד לְמֶעְבַּר עַל מֵימְרָךְ אֲרֵי עַל רָמָא מְנַטְלָא וּתְחוֹת כָּל אִילַן עַבּוּף אַתְּ פָּלְחָא לְטַעֲוָֹתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שברתי עולך" - העול של עץ נופל בו ל' שבירה והמוסרות שהן של עור נופל בהן לשון נתיקה

"מוסרותיך" - הם רצועות שקושרין בהם העול

"ותאמרי לא אעבור" - על דבריך

"כי על כל גבעה" - אך אתה לא שמרת הבטחתך ועל כל גבעה את צועה ל' משכב ומצע כי משמש ל' אלא

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי מעולם שברתי עולך" ר"ל כי העבודה תהיה קשה משני פנים, אם מצד המצות עשה שיהיה בם מעשים כבדים על הגוף כעול כבד, אם מצד המצות ל"ת שיהיה האדם אסור בעבותות בל יעשה מאומה, וזה דומה כשור שנותנים עליו עול קשה לצורך העבודה ואוסרים אותו במוסרות בל יעבור גבול. אבל מצות התורה קלים מצד שני אלה, בין מצד המעשים, הנה "מעולם שברתי עולך" כי אדרבה המעשים שעשו עובדי אלהי נכר בדור ההוא היה עול כבד כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם ואנכי שברתי עול זה מעליך, ובין מצד האזהרות "נתקתי מוסרתיך", כי האזהרות שהיו מוזהרים עובדי האליל היו קשים יותר ואנכי נתקתי מוסרות אלה מעליך, כי הסתפקתי במה "שתאמרי לא אעבור" מן הגבול שאז לא אסרתיך בסייגים וגדרים קשים.

"כי על", סובב על מ"ש כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך, ומפרש "כי על כל גבעה גבוהה" וכו' (ומאמר ולא פחדתי אליך כי מעולם שברתי עולך הוא מאמר מוסגר), מבאר איך רע ומר עזבך את ה' אלהיך כי יצאת להפקר כ"כ עד "שאת זונה" את "צעה" וסוערת לזנונים "על כל גבעה גבוהה". כאשה שעזבה את בעלה והיא מופקרת לכל על כל הר וגבע, אשר זה בעצמו רע ומר מאד:


ביאור המילות

"עולך, מוסרותיך" והוכפל לקמן (ה' ה', ל' ח'). "את צועה זונה", זונה היא שם הקריאה, את זונה, את צועה, וענינו רגש ורעש פנימי מרוח זנונים הסוער בקרבה, כמ"ש בישעיה (סי' נ"א י"ד ולקמן מ"ח י"ב):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי על כל גבעה" - כאומר והנה לא קיימת כי על כל וגו'

"את צועה זונה" - הולכת ונוסעת ממקום למקום ר"ל כמו הזונה אין דרכה לשבת במקום אחד וכמ"ש בה בביתה לא ישכנו רגליה וגו' (משלי ז) כן הלכת אתה מבית עכו"ם זו לבית עכו"ם זו

"נתקתי" - העתקתי מעל צוארך קשרי רצועות עולם

"ותאמרי" - ואז אמרת לא אעבור עוד על דבר ה'

"כי מעולם" - הלא מימות עולם הייתי לך לעזרה ושברתי העול אשר הכבידו עליך האומות

מצודת ציון

"עולך" - מלשון עול ההושם על צואר הבהמה והוא משל על הכבדת העבודה

"נתקתי" - ענין העתק והסרה

"מוסרותיך" - הם קשרי רצועות העול

"גבעה" - ענינו כמו הר

"רענן" - ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהלים צב)

"צועה" - ענין טלטול ונוע ממקום למקום וכן ושלחתי לו צועים וצעהו (לקמן מט)

<< · מ"ג ירמיהו · ב · כ · >>