מ"ג יואל ב כג


<< · מ"ג יואל · ב · כג · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וּבְנֵי צִיוֹן בִּיעוּ וַחֲדוּ בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָכוֹן אֲרֵי אֲתִיב לְכוֹן יַת מַלְפְכוֹן בִּזְכוּ וּמַחִית מְטַר בַּכִּיר בְּעִדָנֵיהּ וּלְקִישָׁא בְּיְרַח נִיסָן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"את המורה" - את נביאיכם המורים אתכם לשוב אלי כדי לצדק אתכם

"מורה ומלקוש" - כמו יורה ומלקוש (דברים יא)

"בראשון" - בניסן ואע"פ שהיורה היא רביעה ראשונה היורדת על הזרע והוא במרחשון אותה שנה בניסן זרעו כמו שמפורש במסכת תענית שגדלה התבואה באחד עשר יום

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"המורה" - כן יקרא הגשם היורד אחר הזריעה כי מרוה ומשביע הארץ והזרעים וכן יורה ומלקוש (דברים י"א)

"לצדקה" - כמו בצדקה ובא הלמ"ד במקום הבי"ת כמו ישבת לכסא (תהלים ט') ומשפטו בכסא

"ומלקוש" - הוא מטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות 

מצודת דוד

"בראשון" - ר"ל כמו בזמן הראשון קודם עצירת הגשמים שהיה כל אחד בזמנו

"את המורה לצדקה" - את המטר יתן בצדקה ולא לפי הגמול

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ובני ציון", אולם בני ציון אתם לא תשמחו על הצלחות הזמניות, רק "גילו ושמחו בה' אלהיכם", על ששב ה' להתרצות אליכם ע"י ששבתם בתשובה לפניו זה יהיה עקר שמחתכם, וא"כ תשמחו אח"כ במה ששלח עליכם את הארבה והרעב שבזה הכריח אתכם לשוב בתשובה, וא"כ תשמחו על "כי נתן לכם את המורה לצדקה", שהארבה הוא היה המורה שלמד אתכם לעשות צדקה במצות שבין אדם למקום, באופן שלבסוף תשמחו על שהביא עליכם יסורים שבזה למד אתכם להטיב מעשיכם, וע"י שלמדתם לצדקה והטיבותם מעשיכם עי"כ "יוריד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון" וסר הרעב מעליכם. והנה הדין הוא שאם בא כסליו ולא ירדו גשמים יתענו ב"פ בה"ב ואח"כ יתענו ז' תעניות ואם אח"כ לא ירדו גשמים לא יתענו עוד כי אין הגשם מועיל כ"כ רק יחידים מתענים עד ניסן. וכשיצא תקופת ניסן וירדו גשמים הם סימן קללה, ועל זה אמר בני ציון גילו ושמחו שהם התענו עד ניסן והגשם בא בניסן, גשם לאילנות מורה ומלקוש לתבואה (כי זמן האילנות בפרוס פסח כמ"ש במס' תענית) ובכ"ז הגם שכבר עבר זמן הגשמים היה ברכה בו, כי.

 

<< · מ"ג יואל · ב · כג · >>