מ"ג יהושע טו ג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצא אל מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְיָצָא אֶל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה וְנָסַב הַקַּרְקָעָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְ֠יָצָ֠א אֶל־מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה וְעָלָ֥ה מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְעָבַ֤ר חֶצְרוֹן֙ וְעָלָ֣ה אַדָּ֔רָה וְנָסַ֖ב הַקַּרְקָֽעָה׃
תרגום יונתן
רש"י
"צנה" - לצין וכל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה
"ועלה" - כל מה שהוא עולה מן המזרח לצד ירושלים הוא עולה ומירושלים והלאה הוא יורד כאן למדנו שירושלים גבוהה מכל ארץ ישראל וירושלים אינה נזכרת במצר זה שבמצר צפונית של יהודה היתה כמו שאמור בענין
"ועלה מנגב לקדש ברנע" - החוט הולך לדרומה של קדש ברנע נמצאת קדש לפנים מן החוט
"ועבר חצרון" - לצד המערב הוא מונה והולך עד והיו תוצאותיו הימהמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"מנגב לקדש ברנע" - והיתה אם כן מנחלת בני יהודה
"ועבר צנה" - משם עבר הגבול לצין כי הה"א בסופה עומדת במקום למ"ד בתחלה (כל מקום שנאמר ועבר רצה לומר במקום ישר ושוה וכל מקום שנאמר ועלה רצה לומר שעלה במעלה הר וכל מקום שנאמר 'וירד' רצה לומר שירד במורד הר)
"ויצא" - הגבול ההוא יצא כלפי חוץ להתרחב יותר ובא אל המקום שהיתה מנגב למעלה עקרבים אם כן היתה מעלה עקרבים לפנים מן הגבול וליהודה תחשב (כל מקום שנאמר ויצא רצה לומר חוט המיצר יצא כלפי חוץ ונתרחב הנחלה ההיא וברוחב ההיא הלכה משם והלאה וכל מקום שנאמר ונסב או ותאר רצה לומר חוט המיצר סיבב רק המקום ההוא ואחרי זה חזר חוט המיצר לרוחב הראשון או כשכלה הפאה האחת ומסבב לפאה אחרת וכל מקום שנאמר תוצאות או רצה לומר שם כלה הגבול לגמרי או רצה לומר שם כלה ויצא רוחב הראשון כי משם והלאה נתקצר הנחלה וכאשר יראה בצורה)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ותאר, הסיב איזה מקום סביב בג' רוחות ושב אל הקו הישר כבתחלה. והנה כתיב "ויצא אל מנגב למעלה עקרבים", ובפרשת מסעי (במדבר לד, ד) כתיב ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים, כי מעלה עקרבים לא היה נגד לשון הים רק משוך לדרום, ויצא החוט ממזרח למערב באלכסון לצד דרום, ומצד זה אמר פה ויצא. ומצד ששם היה הפנה והזוית, הוקף משתי רוחות, ויצדק ונסב: "ועלה מנגב לקדש ברנע". ובפ' מסעי (שם) אומר והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע, וכלל שכל מקום שאומר והיו תוצאותיו הוא או שכלה שם המיצר, או שכלה שם הנליזה, שעד המקום הזה היה החוט נלוז מקו הישר ועתה שב אל ישרו, ואחר שאמר ויצא אל מנגב למעלה עקרבים היה החוט נלוז, שזה גדר ויצא, ובנליזה זו עבר צנה עד קדש ברנע ושם פסקה הנליזה, ועז"א והיו תוצאותיו, ולכן אמר בתורה (שם) "ויצא חצר אדר", כי מקדש יצא החוט לפנים, ובחצר אדר הגיע עד הקו הישר. ופה קצר וסמך עמ"ש בתורה: