מ"ג יהושע ה ו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד תם כל הגוי אנשי המלחמה היצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול יהוה אשר נשבע יהוה להם לבלתי הראותם את הארץ אשר נשבע יהוה לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י ׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ בַּמִּדְבָּר֒ עַד־תֹּ֨ם כׇּל־הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם לְבִלְתִּ֞י הַרְאוֹתָ֣ם אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהֹוָ֤ה לַֽאֲבוֹתָם֙ לָ֣תֶת לָ֔נוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אֲרֵי אַרְבְּעִין שְׁנִין הֲלִיכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא עַד דְסָף כָּל עַמָא גַבְרֵי מְגִיחֵי קְרָבָא דִנְפַקוּ מִמִצְרַיִם דְלָא קַבִּילוּ לְמֵימְרָא דַייָ דְקַיֵם יְיָ לְהוֹן בְּדִיל דְלָא לְאַחֲזָיוּתְהוֹן יַת אַרְעָא דְקַיֵם יְיָ לַאֲבָהַתְהוֹן לְמִתַן לָנָא אַרְעָא עַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי". למה לא מלו את בניהם ולמה לא כפו בית דינו של משה אותם על המילה, אומר הב"ד לא יכלו לכופם, "כי" ארבעים שנה הלכו וכו', והיו נעים ונדים תמיד במדבר והיה להם אמתלא לבטל המילה משום חולשא דאורחא. והגם שאם היו ישרים בלבותם לא היו שמים לב לזאת כמו ששבט לוי מלו, הלא סבת הנעתם במדבר היה "עד תום כל הגוי"

וכו' "אשר לא שמעו בקול ה'", ולא היו צדיקים. והראיה, "אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ", כי ידע שאין זכאים לכך:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אשר נשבע" - אשר בעבור זה נשבע ה' להם לבלתי וגו'

"עד תום וגו'" - ואם כן לא היה מי מהנמולים להיות ראוי והגון למול זולתו

מצודת ציון

"זבת" - מלשון זיבה ונטיפה

<< · מ"ג יהושע · ה · ו · >>