מ"ג ויקרא כא כ
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֽוֹ־גִבֵּ֣ן אוֹ־דַ֔ק א֖וֹ תְּבַלֻּ֣ל בְּעֵינ֑וֹ א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת א֖וֹ מְר֥וֹחַ אָֽשֶׁךְ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אוֹ גְבִין אוֹ דוּקָּא אוֹ חִלִּיז בְּעֵינוֹהִי אוֹ גַרְבָּן אוֹ חֲזָזָן אוֹ מְרִיס פַּחְדִּין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אוֹ דְגָבִינוֹי שִׁכְבַן חַפְיַין עֵינוֹי אוֹ לֵית שְעַר בְּגָבִינוֹי אוֹ דְחִילָזוֹן בְּעֵינוֹי דִמְעַרֵב חִיוְורָא בְּאוֹכְמָא אוֹ דְמָלֵי חַרְסִין יְבֵישִׁין אוֹ דְמָלֵי חֲזָזִיתָא מִצְרֵיתָא אוֹ דְפַחְדוֹי נְפִיחִין וּקְלִיטִין: |
| ירושלמי (קטעים): | אוֹ דְּגָבִינוֹי חַפְיַין עֵינוֹי אוֹ דְלֵית לֵיהּ סְעַר בְּגָבִינוֹי אוֹ דְגָבִיהַ אוֹ דְנָנִיס אוֹ יְחַלְזְוָוה בְּעֵינוֹי אוֹ דִמְלֵי גָרָב אוֹ דִמְלֵי חֲזָזִין אוֹ דַחֲסַר כּוּלְיָיא: |
רש"י
"או דק" - (בכורות לט) שיש לו בעיניו דוק שקורין טיל"א כמו (ישעיהו מ) הנוטה כדוק
"או תבלל" - דבר המבלבל את העין כגון חוט לבן הנמשך מן הלבן ופוסק בסירא שהוא עוגל המקיף את השחור שקוראים פרוניל"א והחוט הזה פוסק את העוגל ונכנס בשחור ותרגום תבלול חיליז ל' חלזון שהוא דומה לתולעת אותו החוט וכן כינוהו חכמי ישראל במומי הבכור חלזון נחש עינב (בכורות לח)
"גרב וילפת" - מיני שחין הם
"גרב" - זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ
"ילפת" - היא חזזית המצרית ולמה נקראת ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים ובמקום אחר קורא לגרב שחין הלח מבחוץ ויבש מבפנים שנאמר (דברים כח) ובגרב ובחרס כשסמוך גרב אצל חרס קורא לילפת גרב וכשהוא סמוך אצל ילפת קורא לחרס גרב כך מפורש בבכורות (בכורות מד)
"מרוח אשך" - לפי התרגום מריס פחדין שפחדיו מרוססים שביצים שלו כתותין פחדין כמו (איוב מ) גידי פחדיו ישורגו
מפרשי רש"י
ואם תאמר, למה לי שלשה מומין בראות; עור, דק, תבלול, קאמר בגמרא בפרק אלו מומים (בכורות דף מד.) אי כתב רחמנא עור, דאינו רואה כלל, אבל חסר ראות - לא, כתב רחמנא "דק" שאין זה רק חסרון ראות, אבל רואה קצת. ואי כתב רחמנא "דק", הוה אמינא דוקא חסרון ראות, אבל תבלול, שאין זה רק בלבול ראות, לא, קא משמע לן:
[ל] שמלפפתו והולכת עד יום המיתה. פירוש, שמתחבר בו תמיד יותר עד יום המיתה, תרגום של "וחבר" (ר' שמות לו, י) 'ולפף':
[לא] וכשהוא סמוך אצל ילפת וכו'. ואם תאמר, ולמה לא כתב גם כן התם (דברים כ"ח, כ"ז) 'גרב וילפת', או הוי למכתב גם כן כאן 'גרב וחרס', ויש לומר, דלקמן איירי לענין פורעניות שמביא על החוטאים, ואם יעשה תשובה - הקב"ה שהוא הכה אותו - מרפא אותו, שלא הכה אותו רק בשביל שיחזור מחטאו. אבל כאן שלא הביא הקב"ה עליו בשביל חטאו, ובא עליו כמנהגו של עולם, ומזלו גרם, בודאי קשה ההסרה, ולא יוסר, שלא בשביל חטא בא, ודבר כזה קשה שיוסר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אוֹ דַק – שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעֵינָיו דֹּק שֶׁקּוֹרִין טייל"א [teile = קרום], כְּמוֹ: "הַנּוֹטֶה כַּדֹּק (ישעיהו מ,כב).
אוֹ תְּבַלֻּל – דָּבָר הַמְּבַלְבֵּל אֶת הָעַיִן, כְּגוֹן חוּט לָבָן הַנִּמְשָׁךְ מִן הַלָּבָן וּפוֹסֵק בַּסִּירָא, שֶׁהוּא עֹגֶל הַמַּקִּיף אֶת הַשָּׁחוֹר, שֶׁקּוֹרְאִים פרוניל"א [prunele = אישון], וְהַחוּט הַזֶּה פּוֹסֵק אֶת הָעֹגֶל וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר. וְתַרְגּוּם תְּבַלֻּל "חִלִּיז", לְשׁוֹן חִלָּזוֹן, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְתוֹלַעַת, אוֹתוֹ הַחוּט. וְכֵן כִּנּוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּמוּמֵי הַבְּכוֹר: "חִלָּזוֹן נָחָשׁ עֵנָב" (בכורות ל"ח ע"א).
גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת – מִינֵי שְׁחִין הֵם.
גָרָב – זוֹ הַחֶרֶס, שְׁחִין הַיָּבֵשׁ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ.
יַלֶּפֶת – הִיא חֲזָזִית הַמִּצְרִית. וְלָמָּה נִקְרֵאת יַלֶּפֶת? שֶׁמְּלַפֶּפֶת וְהוֹלֶכֶת עַד יוֹם הַמִּיתָה, וְהוּא לַח מִבַּחוּץ וְיָבֵשׁ מִבִּפְנִים. וּבְמָקוֹם אַחֵר קוֹרֵא (ל"גָרָב") ["גָּרָב"], שְׁחִין הַלַּח מִבַּחוּץ וְיָבֵשׁ מִבִּפְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס" (דברים כח,כז), כְּשֶׁסָּמוּךְ גָּרָב אֵצֶל חֶרֶס קוֹרֵא לַיַּלֶּפֶת "גָּרָב", וּכְשֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל יַלֶּפֶת קוֹרֵא לַחֶרֶס "גָּרָב", כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּבְכוֹרוֹת (מ"א ע"א).
מְרוֹחַ אָשֶׁךְ – לְפִי הַתַּרְגּוּם: "מְרִיס פַּחְדִּין", שֶׁפַּחֲדָיו מְרֻסָּסִים, שֶׁבֵּיצִים שֶׁלּוֹ כְּתוּתִין. "פַּחְדִּין", כְּמוֹ: "גִּידֵי פַחֲדָיו יְשׂרָגוּ" (איוב מ,יז).
רשב"ם
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרשה ג (עריכה)
[יב] "גבן"-- שיש לו גבינים הרבה. אין לו גבינים או אין לו אלא גבן אחד, זה גבן האמור בתורה. ר' דוסא אומר, מי שגביניו שוכבים. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל שיש לו שתי גבים ושתי שדראות.
"דק"-- זה הדוק. חלזון נחש, עינב מנין? תלמוד לומר "או דק".
[יג] "תבלול"-- לבן נכנס בשחור ושחור בלבן. ר' יוסי אומר, אין מומים בלבן! איזהו "תבלול"? לבן פוסק בסירה ונכנס בשחור.
[יד] "בעינו"-- להביא את שבעיניו: שתי עיניו למעלה, ושתי עיניו למטה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה, ורואה את החדר ואת העליה כאחת, סני שמש, והזוגדן, והמדבר עם חבירו ואחר אומר "לי הוא רואה".
[טו] "גרב"-- זו החרס. "ילפת"-- זו חזזית מצרית.
"מרוח אשך"-- ר' ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו. ר' עקיבא אומר כל שרוח באשכיו. חנניא בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכים.