מ"ג ויקרא יא כב


<< · מ"ג ויקרא · יא · כב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶת־אֵ֤לֶּה מֵהֶם֙ תֹּאכֵ֔לוּ אֶת־הָֽאַרְבֶּ֣ה לְמִינ֔וֹ וְאֶת־הַסׇּלְעָ֖ם לְמִינֵ֑הוּ וְאֶת־הַחַרְגֹּ֣ל לְמִינֵ֔הוּ וְאֶת־הֶחָגָ֖ב לְמִינֵֽהוּ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
יָת אִלֵּין מִנְּהוֹן תֵּיכְלוּן יָת גּוֹבָא לִזְנֵיהּ וְיָת רָשׁוֹנָא לִזְנוֹהִי וְיָת חַרְגְּלָא לִזְנוֹהִי וְיָת חַגְבָּא לִזְנוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
יַת אִלֵין מִינַיָיא מִנְהוֹן תֵּיכְלוּן יַת גוּבָאֵי לִזְנֵיהּ וְיַת רְשׁוּנָא לִזְנֵיהּ וְיַת נִיפוֹלָא לִזְנֵיהּ וְיַת כַּרְזְבָא דְהוּא נִדוּנָא לִזְנֵיהּ:

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ט] "ארבה" -- זה גובאי, "סלעה" -- זה חרשון, "חרגול" זה נפול, "חגב" זה נדיין (ס"א נדוין).

מה תלמוד לומר "למינהו..למינהו" ד' פעמים?    להביא צפורת כרמים, ויוחנא ירושלמית, והצדיא, ואת הערצוביא, ואת הארזבונית.



<< · מ"ג ויקרא · יא · כב · >>