מ"ג ויקרא טז י


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יׇֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּצְפִירָא דִּסְלֵיק עֲלוֹהִי עַדְבָּא לַעֲזָאזֵל יִתָּקַם כִּד חַי קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָא עֲלוֹהִי לְשַׁלָּחָא יָתֵיהּ לַעֲזָאזֵל לְמַדְבְּרָא׃
ירושלמי (יונתן):
וּצְפִירָא דְסָלֵק עֲלוֹי עַדְבָא לַעֲזָאזֵל יִתּוֹקָם בְּחַיִין קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָא עַל סַרְחָנוּת עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל לְשַׁדְרָא יָתֵיהּ לִמְמָת בַּאֲתַר תַּקִיף וְקַשֵׁי דִבְמַדְבְּרָא דְצוּק דְהוּא בֵּית חֲרוּרֵי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יעמד חי" - כמו יועמד חי על ידי אחרים ותרגומו יתקם כד חי (ת"כ) מה ת"ל לפי שנא' לשלח אותו לעזאזל ואיני יודע שילוחו אם למיתה אם לחיים לכך נאמר יעמד חי עמידתו חי עד שישתלח מכאן ששליחותו למיתה

"לכפר עליו" - שיתודה עליו כדכתיב והתודה עליו וגו'

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

יָעֳמַד חַי – כְּמוֹ יוּעֲמַד חַי, עַל יְדֵי אֲחֵרִים; וְתַרְגּוּמוֹ: "יִתָּקַם כַּד חַי". מַה תַּלְמוּד לוֹמַר חַי? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, וְאֵינִי יוֹדֵעַ שִׁלּוּחוֹ, אִם לְמִיתָה אִם לְחַיִּים? לְכָךְ נֶאֱמַר: יָעֳמַד חַי; עֲמִידָתוֹ חַי עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּחַ, מִכָּאן שְׁשְׁלִיחוּתוֹ לְמִיתָה.
לְכַפֵּר עָלָיו – שֶׁיִּתְוַדֶּה עָלָיו, כְּדִכְתִיב: "וְהִתְוַדָּה עָלָיו" וְגוֹמֵר (פסוק כא).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

לשלח אותו לעזאזל המדברה: לפי פשוטו לשלח אותו חי אל העזים אשר במדבר כמו שמצינו בציפרי מצורע ושלח את הצפור החיה אל פני השדה לטהרו מטומאתו, אף כאן לטהר את ישראל מעונותם משלחו אל המדבר והוא מקום מרעה הבהמות כדכתיב וינהג את הצאן אחר המדבר, ובתלמוד מדבריות בייתות:
עזאזל: למד יתירה כלמ"ד בית ארבאל שהיא מלשון וארב לו, וכן מ"ם של ריקם וחגם יתירות לתיקון פעולה כמו נו"ן של שגעון ועצבון ועשרון, ולפנינו קורא המקום שמשתלח שם השעיר ארץ גזירה, ארץ חריבה שאין בה שום תבואה שהיא גזורה ונכרתת מכל טוב:


אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

יעמד חי צריך לדעת הכוונה ורז"ל (יומא מ תו"כ) דרשו הרבה דרושים. ולדרכנו יתפרש על נכון שנתכוון באומרו יעמד חי שלא יתודה עליו תיכף ומיד כשיעלה עליו הגורל אלא יניחהו חי, פירוש לצד כי בחינת הרע נקראת מת ועל שמה יקרא הגוף בלא נשמה מת להיות ששולטת בו בחינת הטומאה הנקראת מת, והשעיר של עזאזל כשמתודה הכהן עליו ונותן עליו כל העונות והפשעים וכו' הנה הוא מת כלול מכל מיני מיתות, וצוה האדון שלא יעשהו מת אלא יעמד חי, ולזה תמצא שאומר עוד אחר כך וסמך אהרן וגו' על ראש השעיר החי והתודה וגו' ונשא השעיר עליו, כי מתחלה קודם שהתודה קראו חי ואחר כך אמר השעיר ולא הזכיר החי לומר שאחר שהתודה עליו אינו חי שכבר כחות של מיתה ירדו עליו, ותמצא שצוה ה' שהמשלחו טמא ויכבס בגדיו ורחץ בשרו במים כדין טמא מת:

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ו] "והשעיר אשר עלה עליו הגורל"-- יכול יהא נותנו על גביו? ת"ל "אשר עלה עליו הגורל"-- שעלה לשמו מתוך קלפי.

"יעמד חי לפני ה'" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ושלח אותו" (פסוק כב)-- שילוחו למיתה. יכול שילוחו לחיים?... תלמוד לומר "יעמד חי לפני ה' לכפר עליו". הא כיצד? עמידתו חי ומיתתו בצוק.

[ז] עד מתי הוא זקוק להיות חי? עד מתן דמו של חבירו, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר עד עת וידויו.

"לכפר"-- עד שיכפר, שנאמר "וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח" דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר "לכפר עליו"-- כפרה שהוא בגופו.

"לשלח אותו" שאם נשפך הדם-- ימות המשתלח, מת המשתלח-- ישפך הדם.

[ח] "לעזאזל"-- למקום הקשה בהרים. יכול ביישוב? תלמור לומר "המדברה".

ומנין שיהיה בצוק? תלמור לומר "אל ארץ גזירה".

<< · מ"ג ויקרא · טז · י · >>