רשב"ם על ויקרא טז

(א). אחרי מות: הזהיר את אהרן שלא ימות כבניו על ביאת מקדש שלא כדת:

(ב). כי בענן אראה על הכפורת: לפי פשוטו שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפרת כדכתיב ודיברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים ואם יראה הכהן ימות, לפיכך כשיכנס ביום הכיפורים ציוהו הק' להקטיר קטורת בפנים תחילה להחשיך את הבית בענן הקטורת ואחר כך יביא דם הפר ודם השעיר:

(ו). והקריב אהרן בעזרה את פר החטאת אשר לו:
וכפר בעדו: יתוודה עליו מיד, ולפי הפשט יביאנו בעזרה כדי להקריב אותו לכפרה כמו שמפרש לפנינו ושחט את פר החטאת אשר לו:

(י). לשלח אותו לעזאזל המדברה: לפי פשוטו לשלח אותו חי אל העזים אשר במדבר כמו שמצינו בציפרי מצורע ושלח את הצפור החיה אל פני השדה לטהרו מטומאתו, אף כאן לטהר את ישראל מעונותם משלחו אל המדבר והוא מקום מרעה הבהמות כדכתיב וינהג את הצאן אחר המדבר, ובתלמוד מדבריות בייתות:
עזאזל: למד יתירה כלמ"ד בית ארבאל שהיא מלשון וארב לו, וכן מ"ם של ריקם וחגם יתירות לתיקון פעולה כמו נו"ן של שגעון ועצבון ועשרון, ולפנינו קורא המקום שמשתלח שם השעיר ארץ גזירה, ארץ חריבה שאין בה שום תבואה שהיא גזורה ונכרתת מכל טוב:

(כא). ביד איש עתי: איש הבקי בדרכים ובמדברות ורגילין בכל עת ששולחין אותו:

(לב). וכפר הכהן אשר ימשח אותו: לפי שאמר בזאת יבא אהרן ואם אין אהרן תהיה עבודת יום הכיפורים בכהן המשיח תחתיו:

(לד). ויעש אהרן כשהגיע יום הכיפורים כאשר צוה ה' את משה: