מ"ג ויקרא ו ד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַשְׁלַח יָת לְבוּשׁוֹהִי וְיִלְבַּשׁ לְבוּשִׁין אָחֳרָנִין וְיַפֵּיק יָת דִּשְׁנָא לְמִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא לַאֲתַר דְּכֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִישַׁלַח יַת לְבוּשׁוֹי וְיִלְבַּשׁ לְבוּשִׁין חוֹרָנִין וִיהַנְפֵּק יַת קִיטְמָא לְמִיבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא לַאֲתַר דְכֵי: |
רש"י
"והוציא את הדשן" - (תמיד כח, ב) הצבור בתפוח כשהוא רבה ואין מקום למערכה מוציאו משם ואין זה חובה בכל יום אבל התרומה חובה בכל יום
מפרשי רש"י
והרמב"ן הקשה על זה, מנא ליה לומר שלא יהא חובה, דהוא דרך כבוד למעלה והוא חובה, ויראה, דרש"י דייק דודאי דרך ארץ הוא, דהא מתחלה היה עובד ואחר כך מוציא את הדשן, ואם כן מאי שייך בזה כבוד, דהא אפשר להוציא הדשן בבגדים ששימש לרבו, ולא ישמש אחר כך, בשלמא אי לא הוי רק דרך ארץ - קאמר קרא שפיר, שכל זה דרך ארץ שיהיה פושט את בגדיו, שלא יהיה מלכלך אותם בהוצאות הדשן, כדי שימזוג כוס לרבו אחר כך בבגדים נאים, דליכא למימר להוציא הדשן בבגדים אלו ואחר כך לא ישמש עוד בהם, דכל שכן דאין זה לעשות, אבל אם נפרש הכתוב מצוה, לא שייך מצוה בזה שיהיה פושט הבגדים וילבש בגדים אחרים, שהרי המצוה הוא שלא יעבוד בבגדים שבישל הקדירה, ולמה לא יעשה זה, שהרי אפשר לו בגדים אחרים כאשר יחזור וישמש במזבח, ואין כבוד בזה שהוא לובש בגדים אחרים, רק הכבוד הוא שלא ישמש אחר כך באותן בגדים שהוציא הדשן, אבל הפשט הבגדים לא הוי מצוה כלל, שאם ירצה להוציא באותן בגדים שעבד - ושוב לא יעבוד בהם - יכול לעשות, ואם כן למה אמרה תורה "ופשט את בגדיו" מילתא דלא הוי מצוה, אלא על כרחך קרא לא איירי אלא בדרך ארץ. ועוד, מדקאמר "ולבש בגדים אחרים" פחותים (רש"י כאן), שמע מינה דדרך ארץ למדך התורה, דאי לאו דרך ארץ אלא חובה, למה כתב "אחרים" - פחותים, דמשום דרך כבוד סגי שלא ישמש באותן בגדים שבישל, אבל מדהצריך הכתוב פחותים, שמע מינה דלא הוי רק דרך ארץ:
ואם תאמר, ומי דחקו לרש"י לומר מה שהיה פושט בגדים משום בגדים שבישל בהן קדירה אל ימזוג בהן כוס לרבו, שמא טעמא (שיפשוט) [שילבוש] בגדים פחותים שלא יתלכלך החשובים, יש לומר, כיון דלא כתיב רק "בגדים אחרים", משמע פחותים מן הראשונים, אם כן אי אפשר לומר מה שפושט הוא בשביל שלא יתלכלכו הראשונים, דאם כן כאשר היה לובש שוים מאה - יכול ללבוש פחותים מהם שוים חמישים, דלא אמר הכתוב רק "אחרים" פחותים מהם, כל שהוא פחות. ואם מתחלה לעבודה היה לובש בגדים חמשים, יפשוט אותם וילבש פחותים. והשתא ממה נפשך, אם בגדים של חמשים אינם חשובים, גם כן להא מלתא אם היה לובש תחלה בגדים חמשים - יהיו נקראים אינם חשובים, ויוציא בהן את הדשן, ואם כן לא ידענו מה נקרא חשוב, אלא עיקר הפשטה זאת הוא בשביל שאל ישמש לרבו בבגדים שבישל בהן הקדירה, רק שאמרה תורה כיון שעל כל פנים יפשיט הבגדים בשביל שאין לשמש לרבו בבגדים שבישל, יש לו ללבוש הפחותים להוצאת הדשן, והחושבים אל העבודה, שלא יתלכלכו. ועוד, כיון שהוצאת הדשן עבודה [היא], היה גנאי ללבוש בגדים פחותים אליה, אלא שזה דרך כבוד משום קדירה שבישל בה אל ימזוג כו':
ומכל מקום קשיא על דברי רש"י, שמא מצוה היא שלא ישמש בבגדים שבישל קדירה לרבו, ואין זה דרך ארץ, רק דבר זה הוא דרך ארץ, כיון שעל כל פנים אינו רשאי לשמש בבגדים שבישל קדירה לרבו - יפשיט את החשובים וילבש פחותים, וזה הוי דרך ארץ, ויש לתרץ, כיון דעל כרחך דרך ארץ [קאמר] קרא, יש לנו לומר שהכל הוא דרך ארץ:
[יא] הצבור בתפוח. לא אותה ששם אצל המזבח, דאותה היה נבלע במקומה, כמו שכתב רש"י בפרשת ויקרא (ויקרא א', ט"ז). ועוד, דכתיב "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", דמשמע מיד כשעשה זאת - ששם הדשן אצל המזבח - "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", ואם הכתוב דיבר באותו דשן שהיה אצל המזבח, אם כן יוציא אותה מיד מן המזבח אל מחוץ למחנה, ולמה מצריך הכתוב תחלה להשים אותה אצל המזבח ואחר כך יוציא אותה אל מחוץ למחנה. אלא לא איירי באותו דשן שאצל המזבח כלל, אלא בדשן הצבור על גבי מזבח כמין תפוח, דאחר שהרים הדשן מעל המזבח, ודשן רבה על המזבח, מוציא הדשן שעל המזבח אל מחוץ למחנה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן – הַצָּבוּר בַּתָּפוּחַ, כְּשֶׁהוּא הַרְבֵּה וְאֵין מָקוֹם לַמַּעֲרָכָה – מוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. וְאֵין זֶה חוֹבָה בְּכָל יוֹם (תמיד כ"ח ע"ב); אֲבָל הַתְּרוּמָה, חוֹבָה בְּכָל יוֹם.
רמב"ן
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרק ב (עריכה)
[ו] "ופשט..ולבש" - יכול כמצות יום הכפורים יהיה פושט בגדי קדש ולובש בגדי חול? תלמוד לומר "בגדיו...בגדים" -- מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט. מה בגדים שפושט - הראוים למלאכתו, אף בגדים שלובש - הראוים למלאכתו. אם כן למה נאמר "אחרים"? -- פחותים מהם.
ר' אלעזר אומר "אחרים והוציא את הדשן"-- לימד על בעלי מומין שיהיו כשרים להוציא את הדשן.