פתיחת התפריט הראשי

מ"ג הושע יג ח

מקראות גדולות הושע


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶפְגְּשֵׁם֙ כְּדֹ֣ב שַׁכּ֔וּל וְאֶקְרַ֖ע סְג֣וֹר לִבָּ֑ם וְאֹכְלֵ֥ם שָׁם֙ כְּלָבִ֔יא חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה תְּבַקְּעֵֽם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

עֲרַע מֵימְרִי בְהוֹן כְּדוֹב מַתְכַּל וְתַבְרֵית רְשַׁע לִבְּהוֹן וּקְטַלְתִּנוּן תַּמָן כִּבְנֵי אַרְיְוָן כְּחֵוַת שִׁנָא דִמְבַזְעָא שֵׁצֵתִינוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כדוב שכול" - כמו שוכל כאשר תאמר חנון ורחום כך שכול כלומר כלו לבוש שכולים ומוכן לשכל אנשים

"ואקרע סגור לבם" - כדרך הדוב אוחז צפרניו בחזה וקורע עד הלב ל"א סגור לבם את לבם הסגור מלהבין לשוב אלי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אפגשם כדוב שכול", היא החיה השנית שראה דניאל דמיא לדוב שהוא מלכות מדי. ואז "ואקרע סגור לבם" בימי המן, שאז פתחו את לבבם ושבו בתשובה, "ואוכלם שם כלביא", בגלות אדום שהיא החיה הרביעית אשר אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה, ר"ל שבימי כל הגליות האלה נדמה להם שאני הטורף אותם ובאמת הוא טעות כי "חית השדה תבקעם", שע"י שהסתרתי פני מהם באים עליהם חית השדה ומבקעים אותם:


ביאור המילות

"ואכלם שם". מצייר בהדרגה, תחלה אורב על דרך ושר מרחוק, ואח"כ אפגשם, ואח"כ אוכלם שם בעריהם לא על דרך.

"והלביא", יש לו גורים והוא מחנק ללבאותיו ואוכל הכל עם לבאותיו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חית השדה" - הכ"ף של כלביא משמשת בשתים ור"ל אהיה כחית השדה אשר תבקעם כלומר הרגילים לבקעות

"ואוכלם שם" - במקום שאמצאם אוכלם כלביא

"סגור לבם" - לפי שהמשילו לדוב אמר לשון הנופל בו שקורע עד הלב הסגור תחת החזה

"אפגשם" - אפגוש בהם להרע להם כדוב השכול מבניו שדרכו להזיק את כל מי שיפגוש

מצודת ציון

"אפגשם" - ענין פגישה

"כדוב" - שם חיה

"שכול" - מי שבניו מתים קרוי שכול כמו ואני כאשר שכולתי שכלתי (בראשית מג)

"כלביא" - שם משמות האריה

"תבקעם" - מלשון בקיעה

<< · מ"ג הושע · יג · ח · >>