מקראות גדולות הושע


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲנִי יָדַעְתִּי אֶפְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל לֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי כִּי עַתָּה הִזְנֵיתָ אֶפְרַיִם נִטְמָא יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲנִי֙ יָדַ֣עְתִּי אֶפְרַ֔יִם וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־נִכְחַ֣ד מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י עַתָּה֙ הִזְנֵ֣יתָ אֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

קֳדָמָי גְלַן עוֹבָדֵי דְבֵית אֶפְרַיִם וּדְבֵית יִשְׂרָאֵל לָא מִטַמְרִין מִן קֳדָמַי אֲרֵי כְעַן טָעָן בֵּית אֶפְרַיִם אִסְתְּאָבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי עתה הזניתה אפרים" - עד הושע בן אלה היו תולין הקלקלה במלכיהון שהיו מעכבין אותן מלעלות לרגל עמד זה ובטל פרדיסאות ולא עלו לפיכך גלו כי עתה הזנית אפרים ואין להם לתלות במלך כן למדתי בסדר עולם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אני ידעתי" את "אפרים" וישראל "לא נכחד ממני" ידעתי היטב טבעם ותכונתם, "כי עתה" לא יועיל המוסר שאני אומר להם, "כי עתה" אשר "הזנית אתה אפרים", ר"ל שאפרים שהוא בית המלכות מסית את העם לזנות אחרי העגלים, ועי"כ "נטמא ישראל" שהעם נטמא על ידו, א"כ "ידעתי כי עתה".


ביאור המילות

"ידעתי. לא נכחד ממני". לא נכחד מוסיף אף דברים שראוי שיוכחדו גם מן היודע, כמו מעשה ההמון שהם בלתי עקרים. ועז"א לא לבד שידעתי את אפרים שהם שבט המולך והם המחטיאים, כי גם ישראל שהם ההמון קטני המעלה והם אינם המסיתים רק המוסתים, בכ"ז לא נכחד ממני כי ברע הם:

"כי עתה". שיעור הכתוב כי עתה לא יתנו מעלליהם, (והזנית אפרים הוא כענין מאמר מוסגר אחר שהזנית), והזנית פעל יוצא, כמו הזנו (למעלה ד' י'), הזנה הזנו (שם י"ח):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי עתה" - ר"ל עם כי מתחלה היה קצת אנוס ע"י המלך הנה עתה כשמלך הושע בן אלה ובטל השומרים זנה מזדון לבו ונטמא מעצמו כן ארז"ל

"וישראל וגו'" - כפל הדבר במ"ש

"לא נכחד" - לא נמנע ממני מחשבות לבבם

"אני ידעתי אפרים" - יודע אני מה בלב אפרים שעובד עבודת כוכבים מרוע בחירתו

מצודת ציון

"נכחד" - ענין מניעה כמו ולא כחדו מאבותם (איוב טו)

<< · מ"ג הושע · ה · ג · >>