מ"ג דברים כח כב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יככה יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יַכְּכָה יְהוָה בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יַכְּכָ֣ה יְ֠הֹוָ֠ה בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת וּבַֽחַרְחֻר֙ וּבַחֶ֔רֶב וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן וּבַיֵּרָק֑וֹן וּרְדָפ֖וּךָ עַ֥ד אׇבְדֶֽךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | יִמְחֵינָךְ יְיָ בְּשַׁחַפְתָּא וּבְקַדַּחְתָּא וּבִדְלֵיקְתָא וּבְחַרְחוּרָא וּבְחַרְבָּא וּבְשַׁדְפָנָא וּבְיַרְקָנָא וְיִרְדְּפוּנָּךְ עַד דְּתֵיבַד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | יִמְחֵי יַתְכוֹן מֵימְרָא דַיְיָ בְּשַׁחְפוּתָא וּבְקַדְחוּתָא וּבְאֵישָׁא דְגַרְמַיָא דְדַלְקָא מוֹחַיָא וּבְחַרְחוּרֵי דְלוּחֵי צִירְתָא דְלִבָּא וּבִשְׁלוּפֵי חַרְבָּא וּבְשִׁדָפוֹנָא וּבְיַרְקוֹנָא דְמַקְדוֹנַיָא וְיִרְדְפוּנְכוֹן עַל שִׁוְויֵיכוֹן עַד דְתֵיבְדוּן: |
רש"י
"ובקדחת" - לשון כי אש קדחה באפי והוא אש של חולים מלוו"י בלע"ז (פיבער היטץ) שהיא חמה מאוד
"ובדלקת" - חמה יותר מקדחת ומיני חלאים הם
"ובחרחר" - חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים ובלע"ז אשטרדימנ"ט (איננערווייניגסטע היטץ) לשון ועצמי חרה מני חרב נחר מפוח מאש
"ובחרב" - יביא עליך גייסות
"שדפון וירקון" - מכת תבואה שבשדות
"שדפון" - רוח קדים אשילד"ה בלע"ז (דער ברעננדיגער מזרח ווינד)
"ירקון" - יובש ופני התבואה מכסיפין ונהפכין לירקון קמ"א בלע"ז (אליידיגער געל געווארענער זאנג)
"עד אבדך" - תרגום עד דתיבד כלומר עד אבוד אותך שתכלה מאליך
[ה] מכה של תבואה. דכתיב במקום אחר (בראשית מ"א, כ"ג) "שדופות קדים". וכן בכמה מקומות בדברי רז"ל דשדפון - מכה של תבואה הוא, 'שדפון מלקה אותו' (ברכות דף יח:):
[ו] עד דתיבד כלומר עד אבוד אותך שתכלה מאליך. פירוש, מה שתרגם אונקלוס 'עד דתיבד', ולא תרגם 'עד דיהובד יתך', מפני שסובר שאין פירוש "עד אבדך" כמו להאבידך, שאם כן הוי למכתב "עד האבידך" (ר' פסוק נא), אלא סובר שפירושו עד אבוד אותך, רוצה לומר שתכלה מאליך, אבל 'להאבידך' משמע בידים. אף על גב שלשון 'אבוד' הוא פועל עומד, ולא יתכן בו 'אותך', רש"י סובר זאת המלה לפעמים היא פעל עומד לגמרי, כמו "כן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו" (לעיל כב, ג), בא לשון "תאבד" על האבידה בעצמה. ולפעמים באה זאת המלה על בעל האבידה, כמו "אוי לך מואב אבדת עם כמוש" (במדבר כ"א, כ"ט), וזה אינו פועל עומד גמור, שהרי אין בעל האבידה נאבד, והוא דומה לפעל יוצא, רק שלא פעל בעל האבידה דבר, אבל האבידה נאבד מעצמה מן בעל האבידה. לכך יש לפרש גם כן "אבדך" שתכלה מאליך:בד"ה שדפון וירקון כו' כמו השחפת נ"ב וק"ל דא"כ לא הו"ל לפרש אלא בתבואה ומדפי' מכת ש"מ דדייק רש"י שיהיו שמות ויהיה שם שדפון כמו שם ירקון והם שמו' של מכות שקרוי' כך ולא מלשון התפעל כמו שידפון דמקץ ע"ש ואף שפירש נמי שם שידפון לאו שפירש שהוא מתפעל אלא שאותה מכה באה מקידום ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּבַקַּדַּחַת – לְשׁוֹן "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי" (דברים לב,כב). וְהוּא אֵשׁ שֶׁל חוֹלִים, מלויי"ד [malweid = מחושים (כלומר קדחת)[3]] בְּלַעַ"ז, שֶׁהִיא חַמָּה מְאֹד.
וּבַקַּדַּחַת. – חַמָּה יוֹתֵר מִקַּדַּחַת, וּמִינֵי חֳלָאִים הֵם.
וּבַחַרְחֻר. – חֹלִי הַמְחַמְּמוֹ תּוֹךְ הַגּוּף וְצָמֵא תָּמִיד לְמַיִם, וּבְלַעַ"ז אישרדימינ"ט [esardement = התחממות, התייבשות], לְשׁוֹן "וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל,ל), "נָחַר מַפּוּחַ מֵאֵשׁ" (ירמיהו ו,כט).
וּבַחֶרֶב – יָבִיא עָלֶיךָ גְּיָסוֹת.
וּבַשִׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן – מַכַּת תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת.
שִדָּפוֹן – רוּחַ קָדִים, השל"א [hasle = חוֹם] בְּלַעַ"ז.
יֵרָקוֹן – יֹבֶשׁ, וּפְנֵי הַתְּבוּאָה מַכְסִיפִין וְנֶהְפָּכִין לְיֵרָקוֹן, קר"ו [cro = כרכום[4]] בְּלַעַ"ז.
עַד אָבְדֶךָ – תַּרְגוּם: "עַד דְּתֵיבָד" [עַד שֶׁתֹּאבַד], כְּלוֹמַר עַד אֲבֹד אוֹתְךָ, שֶׁתִּכְלֶה מֵאֵלֶיךָ.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- ^ זו (מלוי"ד) הגרסה של כתב־יד אחד. עוד אחד נותן מלא"ן (קרי: מלנ"ט malant, פצע). רוב כתבי־היד גורסים מלו"י (צ"ל מלוי"י malwei), צורה מאוחרת של malwei, וכדומה.
- ^ הכוונה היא כפי הנראה למין צהבת, שבעקבותיה מתכרכמות פני החולה.
- ^ זו (מלוי"ד) הגרסה של כתב־יד אחד. עוד אחד נותן מלא"ן (קרי: מלנ"ט malant, פצע). רוב כתבי־היד גורסים מלו"י (צ"ל מלוי"י malwei), צורה מאוחרת של malwei, וכדומה.
- ^ הכוונה היא כפי הנראה למין צהבת, שבעקבותיה מתכרכמות פני החולה.