מ"ג דברים כו ג
<< · מ"ג דברים כו · ג · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום ליהוה אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע יהוה לאבתינו לתת לנו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃
תרגום
| אונקלוס: | וְתֵיתֵי לְוָת כָּהֲנָא דִּיהֵי בְּיוֹמַיָּא הָאִנּוּן וְתֵימַר לֵיהּ חַוִּיתִי יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ אֲרֵי עַלִית לְאַרְעָא דְּקַיֵּים יְיָ לַאֲבָהָתַנָא לְמִתַּן לַנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּתְעַטְרוּן בְּסַלַיָא וְצִינַיָא וּפֵיפוּרַיָא וְתֵיעֲלוּן לְוַת כַּהֲנָא דִי יֶהֱוֵי מְמַנֵי לְכַהֵן רַב בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן וְתֵימְרוּן לֵיהּ אוֹדִינָן יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ אֲרוּם עָלֵינָן לְאַרְעָא דְקַיֵים יְיָ לְאַבְהָתָן לְמִתַּן לָנָא: |
רש"י (כל הפרק)
"אשר יהיה בימים ההם" - אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא
"ואמרת אליו" - שאינך כפוי טובה
"הגדתי היום" - פעם אחת בשנה ולא שתי פעמיםרמב"ן (כל הפרק)
"וטעם אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" - אל הכהן אשר יהיה שם בימים ההם כי הם נתונים לאנשי משמר ככל הקרבנות לא שיוליך עמו כהן מעירו להקריב בכוריו ורש"י כתב אין לך אלא כהן שיהיה בימיך כמות שהוא ולא הבינותי זה כי בענין הזקן ראוי לומר "אל השופט אשר יהיה בימים ההם" (לעיל יז ט) אע"פ שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם צריך לשמוע לו יפתח בדורו כשמואל בדורו אבל בהקרבת הבכורים למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו וכן ראיתי בספרי (תבוא ג) ובאת אל הכהן אשר יהיה זו היא שר' יוסי הגלילי אומר וכי תעלה על דעתך כהן שאינו בימיך אלא כהן שהוא מוחזק וכשר לך באותן הימים היה קרוב ונתרחק כשר וכן הוא אומר (קהלת ז י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה וגו' ונראה שהם ידרשו בזה שאם הקריב בכורים או עולה וקרבנות בכהן שהוא בחזקת כשר ולאחר זמן נמצא שהוא בן גרושה הקרבנות כשרין כמו שמוזכר בפרק האחרון של קידושין (סו) ויכנס בו עוד שאם היה קרוב ונתרחק כשר וזה לענין הזקן שאינו נדון על פי קרוב ואינו ענין בבכורים
"הגדתי היום" - בפרי הזה שהבאתי הגדתי והודיתי לשם אלהיך שהביאני לארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו והנה השם מקיים דבריו ואני מודה ומשבח לשמו וטעם הגדתי כמו ספרתי וכן ויגד משה את דברי העם אל ה' (שמות יט ט) ספור או יהיה פירושו הגדתי לך הכהן ולכל העומדים האלה וההגדה הזו היא לה' אלהיך כלומר לשמו כי באתי אל הארץ אשר נשבע לאבותינו כי הוא הביאני אליו לעבדו בארץמדרש ספרי (כל הפרק)
ג.
ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם . זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי, וכי עלתה על דעתך שתלך אצל כהן שלא היה בימיך? (אלא כהן שהוא כשר) [אין לך אלא, כהן שהוא בימיך]. וכה"א, אל תאמר מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה .
ואמרת אליו . שאינך כפוי טובה.
הגדתי היום . פעם אחת (אתה) קורא בשנה, ואין (אתה) קורא פעמים בשנה.
כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו . פרט לגרים [ועבדים].
לתת לנו . פרט (לעבדים) [לנשים]. (ר' שמעון אומר פרט לשבעבר הירדן שנטלו מעצמם).מלבי"ם - התורה והמצוה
ג.
ובאת אל הכהן . בספרי, "אין לך אלא כהן שהוא בימיך, וכה"א אל תאמר מה היה, שהימים הראשונים וגו' " (עיין בת"א). יש מפרשים כוונת הספרי, משום שנאמר להלן הגדתי היום לה' א-להיך , שמיחד שמו של הקב"ה על הכהן, שלא יתכן רק ליחידי סגולה. שלא יעלה על דעתו, שהכהן אין ראוי לזה; משו"ה (=משום הכי) אמר, שאין לך אלא כהן שבימיך. ולפי מה שנפרש, שמאמר הגדתי וגו' שאומר לפני הכהן, הוא להצטדק לפניו שאינו כפוי טובה ומבין כוונת המצות הביכורים; בא לומר, שלא יעלה בדעתך, שאם אינו חשוב כ"כ, מה לך להצטדק בעיניו, ואינו לכבוד לך שתודיעהו שידעת כוונת הביכורים. לזה אמר בספרי, "אין לך וכו'".
ואמרת אליו . האמירה הקצרה הזאת, הוא מאמר אל הכהן, קודם הנחת הביכורים ע"י הכהן. והאמירה הארוכה שאחר ההנחה, היא אמירה לפני ה'. ומה שצוה להקדים אמירה להכהן, קודם מלפני ה' - מפני שבמאמרו אל הכהן, יאמר ענין הבאת הביכורים. שאם לא ידע המביא כוונת המצוה, יהיה ענין הבאתה בלתי משובח, ונראה ככפוי טובה. שעל החסד הגדול שעשה ה' לכלל האומה, והחסד הפרטי שעשה להמביא, אשר נתן לו נחלה אדמת זבת חלב ודבש, מביא דורון לבית ה' מעט פרי אדמה! וגם האמירה לפני ה' לא תהיה מובנת, כי אחרי שאמר ארץ זבת חלב ודבש , משבח א"ע (=את עצמו) , באמרו ועתה הנה הבאתי וגו' מפרי האדמה ; מה נחשבו פרי האדמה, בארץ זבת חלב ודבש!
לכן יקדים לומר, כי ענין הבאת הביכורים, הוא לפרסם שנתן ה' להם את הארץ במתנה, משמרו את השבועה שנשבע להאבות. והביכורים, הוא לעדות שהארץ היא לה', והוא נתן להם בתורת אריסות. ולכן יביא הביכורים לבית ה', כחוק האריסים להביא לבעל השדה מראשית תבואתה. וזהו שאמר בספרי, " ואמרת אליו , שאינך כפוי טובה". פי', למה יאמר מאמרו אל הכהן, קודם מאל ה'? בכדי שיבין הכהן, שיודע טעם המצוה. שאינו מנחה ודורון על חסדי ה', רק לפרסם אשר נתינת הארץ מה' במתנה היא לנו, וזה שיאמר.
הגדתי היום לה' א-להיך . אף שעדיין לא אמר לפני ה', אבל לשון "הגדה", יבוא גם במקום שאין אמר ודברים, רק פרסום ע"י מעשה. כמו, השמים מספרים וגו' ומעשה ידיו מגיד וגו' אין אמר ואין דברים . וכן (ש"א כד יח) ואתה הגדת היום את אשר עשיתה אתי טובה , ורצונו על פרסום המעשה. וכן (ש"ב יט ז) כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים , והיה רק הגדה ע"י מעשה. וכן כאן - הגדתי היום לה' , ע"י הבאת הביכורים, כידוע שהיתה הבאתה בכבוד ושמחה, והכל היו יודעים שאין ראוי זה בשביל המעט פירות. ועוד, למה לו לישא ממרחק, הלא שוקי ירושלים מלאים מפירות, ובנקל יוכל להביא משם מנחה ודורון! אלא הכל לפרסם, כי הארץ היא במתנה מה', ונתן להם שיהיו רק כאריסים בעבודת האדמה, ולזה יביאו הביכורים.
עוד שם בספרי, " הגדתי היום . פעם אחת קורא, ואינו קורא שני פעמים בשנה". פי', שמלת " היום " מיותר.
כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו . בספרי, "פרט לגרים ועבדים. לתת לנו . "פרט לנשים". פי', על מי מוטל להגיד ולפרסם שהיא במתנה מה' - למי שנטלו חלק בארץ. וגם - איך יאמר דבר שקר לפני ה'!