מ"ג דברים כה ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָיָ֛ה אִם־בִּ֥ן הַכּ֖וֹת הָרָשָׁ֑ע וְהִפִּיל֤וֹ הַשֹּׁפֵט֙ וְהִכָּ֣הוּ לְפָנָ֔יו כְּדֵ֥י רִשְׁעָת֖וֹ בְּמִסְפָּֽר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיהֵי אִם בַּר חַיָּיב לְאַלְקָאָה חַיָּיבָא וְיִרְמֵינֵיהּ דַּיָּינָא וְיַלְקֵינֵיהּ קֳדָמוֹהִי כְּמִסַּת חוֹבְתֵיהּ בְּמִנְיָן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיהֵי אִין מִתְחַיֵּיב לְמִלְקֵי חַיָּיבָא וְיִרְבְּעִינֵיהּ דַּיָינָא וְיַלְקִינֵיהּ קֳדָמוֹי כְּמֵיסַת חִיּוּבֵיהּ בְּדִינֵיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | וְיֶהֱוֵי אִין צָרִיךְ חַיָּיבָא לְמִילְקֵי וְיִרְבְּעֵי יָתֵיהּ דַּיָּנָא וְיִמְחֵי יָתֵיהּ קֳדָמוֹי כְּמֵיסַת חוֹבָתֵיהּ בְּמִנְיָן: |
רש"י
"לפניו כדי רשעתו" - ולאחריו כדי שתים מכאן אמרו מלקין אותו שתי ידות מלאחריו ושליש מלפניו (מכות כב)
"במספר" - (שם) ואינו נקוד מספר למד שהוא דבוק לומר במספר ארבעים ולא ארבעים שלמים אלא מנין שהוא סוכם ומשלים לארבעים והן ארבעים חסר אחת
[ג] סוכם ומשלים את הארבעים. ואם תאמר, למה כתב "ארבעים", ולא כתב 'שלשים ותשע יכנו'. ויש מפרשים, דודאי דין הוא שילקה ארבעים, מפני שחטא וחייב עונש לשמים יהיה נלקה ארבעים, כנגד ארבעים יום של יצירת הולד (רש"י בראשית ז, ד), רק מפני שהוא יתברך אינו מעיר כל חמתו, לכך לא ילקה ארבעים שלימות. והיו קורין גם כן "והוא רחום" (תהלים ע"ח, ל"ח) עם המלקות (מכות דף כב:), שיש בו י"ג תיבות נגד המלקות, שהוא י"ג לפניו ושני פעמים י"ג לאחריו, ובו כתיב (שם) "ולא יעיר כל חמתו", ולכך לא היה נלקה ארבעים שלמות. ויש מפרשים (הרא"ש), כי המלקות הוא מן הדין בודאי מ', כנגד יצירת הולד. ולא נלקה מ', לפי שדין המלקות להיות משולשים - שתים לאחריו ואחד מלפניו (רש"י סנהדרין סוף י.), ומכת ארבעים אי אפשר לחלקה, לכך לא ילקה רק ל"ט. ומכל מקום החיוב הוא מ'. ולפיכך רבי יהודה סבירא ליה בפרק אלו הן הלוקין (מכות סוף כב.) דמכין אותו מ' מכות, היה מייחד מקום מיוחד למכת הארבעים בין כתיפיו (שם), ולרבנן לא סבירא להו הכי:
אמנם נראה, כי בודאי היה ראוי ללקות ארבעים כנגד ארבעים יום של יצירת הולד, וביום האחרון - הוא יום ארבעים - מקבל הולד הנשמה, ובכל ל"ט הוא בריאת הגוף. ובגוף הוא החטא, שבו היצר הרע, והנשמה חטאה עמו, שכל המחובר לטמא הרי הוא כמוהו בעודה עם הגוף. ולפיכך אמרה תורה "ארבעים יכנו", שאף הנשמה שעם הגוף חייב המלקות, שכל אשר הנשמה עם הגוף - שהוא החוטא - הרי היא כמוהו, כדלעיל. אכן כשמכין אותו ל"ט מכות, ובזה שב יצירת הגוף נקי מן החטא, שכן אמרו חכמים (מכות דף כג.) כל חייבי מלקות נפטרו מידי עונשן על ידי מלקות, והרי בל"ט מכות הוסר החטא מן הגוף, וממילא נמצא הנשמה טהורה. שאין בה פחיתות בעצמה, רק כאשר היא מצורפת לגוף החוטא, וכאשר הגוף נקי מן החטא, אין כאן פחיתות וחטא בנשמה, ואין צריך להלקותו עוד:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ – וּלְאַחֲרָיו כְּדֵי שְׁתַּיִם; מִכָּאן אָמְרוּ: מַלְקִין אוֹתוֹ שְׁתֵּי יָדוֹת מִלְּאַחֲרָיו וּשְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו (ספרי רפו; מכות שם).
בְּמִסְפָּר – וְאֵינוֹ נָקוּד 'בַּמִּסְפָּר'; לִמֵּד שֶׁהוּא דָּבוּק, לוֹמַר: בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְלֹא אַרְבָּעִים שְׁלֵמִים, אֶלָּא מִנְיָן שֶהוּא סוֹכֵם וּמַשְׁלִים לְאַרְבָּעִים, וְהֵם אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת (מכות שם).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
וי"א אחד לפניו, שהיה לו לזכור אחת לפניו, כי בא מטיפה סרוחה. ושתים מאחוריו, שהיה לו לזכור כי הוא הולך למקום רמה, ולזכור לפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון והם לאחוריו, ונכון הוא.
וטעם למספר ל"ט, לפי שכפר באחד העולה למספר י"ג ובתורה שנדרשת בי"ג מדות ומרד ביצר טוב הבא אחר י"ג שנה. וכל חוטא נכנס בו רוח שטות והוא נעדר מן הבינה הבאה למ' שנה, לכך נאמר והיה אם בן אם נחקור את הבינה הבאה בשנת מ' והוא דומה כאילו לא הגיע לשנת מ' בזאת תדע כי ראוי להלקותו במספר שאינו ארבעים ממש אלא סמוך למספר זה כי לא עם בינות הוא.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
והכהו [ לפניו במספר ]. שליש מלפניו, שתי ידות מלאחריו.
לפניו . שיהיה (לוקה) [מלקה] ועיניו בו, ולא שיהיה (לוקה) [מלקה] ועיניו בדבר אחר. יכול יהיה לוקה ומת, יכול יהיה לוקה ומשלם? ת"ל כדי רשעתו , אין לוקה ומת (יכול יהא לוקה ומשלם? ת"ל כדי רשעתו ,) אין לוקה ומשלם.
מלבי"ם - התורה והמצוה
"והיה אם בן הכות הרשע ". שעיינו בהל"ת (=בהלא תעשה) שעשה, ויש בו מלקות.
והפילו . אין לפרש כפשוטו, שיפילו לארץ כדרך הנופלים והיה מושכב,
- א) משום שנלמד להלן, שילקהו שליש מלפניו ושני שליש מלאחריו, שא"א כשהוא שוכב.
- ב) כי שרש נ.פ.ל. יורה רק כשהתנועע ממקומו, וע"פ רוב אמר על המקום ששם נפל, כמו " נופל בשדה ", ועוד הרבה. (ובזה יתיישב, מה ש" ותפול מעל הגמל " (בראשית כד סד), תרגם אונקלוס "ואתרכינת מעל גמלא", מפני שלא נזכר להיכן נפלה; וע"י נס לא נפלה לארץ, או שהעבדים הקימוה). וכן כאן, דכתיב " והפילו ", ולא אמר להיכן, פי' שינענעוהו ממצבו הראשון. וזה שאמרו, "לא עומד ולא יושב (וכ"ש לא שוכב, גם מפני טעם הא'), אלא מוטה".
השופט והכהו . לא שהשופט בעצמו יפילו ויכהו, שא"כ לא היה לומר " לפניו ", שאם הוא המכה, מוכרח שיהיה לפניו! ואף שחז"ל אמרו, ש" לפניו " קאי על המוכה, שיכהו שליש מלפניו ושני שליש מלאחריו; אבל א"כ, היל"ל לכתוב "מלפניו" ולא " לפניו "! ע"כ שרק ע"פ צוויו נעשה, ולכן יקרא שהוא המפיל והמכה, כאשר נתבאר לעיל, גבי " כי תקצור ".
לפניו . קאי על השופט, שתהיה ההכאה בפניו, שיהיה באותו מעמד. ולא כדיני נפשות שא"צ להיות בשעה שימיתוהו. מפני ששם אחת דתו להמיתו, ורק אולי ימצא לו זכות מוסרים עמו שני ת"ח, אם יראו שיש ממש כדבריו - יחזירוהו. אבל המלקות, שיש בו הרבה פרטים שהדיינים צריכים בעצמן לראות - שלא יכהו המכה יותר מכחו, וגם לא בפחות מכחו, וגם שאם יתקלקל ברעי יהיה נפטר, גם אם תפסק הרצועה או שיראו בו חשש סכנה יפסקו המכות, כי התורה לא צותה רק להכותו ולא להמיתו. אבל היה לכתוב "והפילו השופט לפניו והכהו", שיהיה סמוך " לפניו " אל " השופט ". ומדסמיך " לפניו " ל" והכהו ", שמדבר גם על המוכה, למדו שקאי גם על המוכה, שיכהו שליש מלפניו. (ויתכן שחז"ל ידעו מבנה האדם, שאם יוכה במק"א (=במקום אחד) , לא יסבול הל"ט מכות,
- א) שהמכות יהיו תכופות זו אחר זו, ולא יוכל השיב רוחו.
- ב) שיתהוה שם קבוצת הדם ויבא לדלקת. ואף אם תחלק המכות בג' מקומות מלאחריו, יעשה תנועה חזקה את הדם לצד פניו, לכן בהכרח שיכהו גם מלפניו להחזיר מרוצת הדם לאחריו. ומפני שמלפניו עצמות הצלעות אינם שלמים כמלאחריו, לכן אמר "שליש מלפניו ושני שלישים מלאחריו").
כדי רשעתו . " כדי " הוא משרש ד.י., ופירושו שההכאה תהיה די לרשעתו. ובכ"מ שיאמר "די" ולא אמר "והותר", פי' ולא יותר, כמו דבש מצאת אכול דיך .
במספר . יש הבדל בין מנה לספר. "מנה" יורה על המונה לדעת מה שיש לו, או מה שהוא נותן לו, ואז ידקדק אף באחת. ו"מספר", הוראתו סכום, ואז לא ידקדק באחת; וביותר יבא, על מי שרוצה לעשות דבר בסכום ידוע, ויש שהסכום מתחלק עוד לסכומים קטנים ומכולם יהיה סכום אחד. כמו וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים . (ויקרא כה ח) וספרתם לכם וגו' שבע שבתות (שם כג טו) (ומה שנאמר (שם טו כח) וספרה לה שבעת ימים , שלפ"ז היה לומר "ותמנה לה שבעת ימים"! אבל גם שם כל שבעת הימים הם סכום אחד, שאם תראה בהם תסתור הכל). וכן מונה מספר לכוכבים , פי' שיש להכוכבים כמה מספרים שהם סכומים גדולים, והשי"ת מונה המספרים. ו" מספר שמות " הנזכר כמה פעמים בסדר במדבר, פירושו שהיו יודעים בכל בית אב, כמה יש משם ראובן, וכמה משמעון וכדומה. ובכל א' מהשמות, ידעו גם שמות אבותם, וכשהיו צריכים לאחד, עי"ז היו מוצאים אותו. וזה שאמר לבית אבותם במספר שמות . (ובזה יובן מ"ש (הושע ב א) " והיה מספר ב"י ", ומסיים " ולא יספר ". וכפי שכתבנו שמספר הוא סכום, כך היא המליצה, שבאיזה סכום יסכמו ב"י?. ומסיים שידובר הסכום שלהם באלה הדברים, כחול היום אשר לא ימד ולא יספר ).
וא"כ " במספר " הנאמר כאן הוא סכום. ובזה סמכו חז"ל, שהמלקות יהיו משולשים - שלשה פעמים י"ג, שהם ל"ט. ואם אמדוהו שלא יוכלו להכותו רק כ', לא היה לוקה רק י"ח - ג' פעמים וי"ו. וגם מקום ההכאות נחלק לג' מקומות, שליש מלפניו ושני שלישים מלאחריו, היינו שליש בכל צד מכתפיו. וגם כולם הם סכום א' לכמה פרטי דינים. ומדלא אמר "מספר", רק " במספר ", נלמד שבא גם על המנין הפשוט,
- א'. פן יתן לו א' יתרה.
- ב'. שדרך כל מונה למנות במתינות, והמכה לא יכה עד שישמע מהמונה. ועי"ז יהיה להמוכה ריוח מעט להשיב רוחו אליו.
ויש שכתבו, כי אחרי שהמכה ישים מעינו במספר המכות, פן יטעה ויוסיף אחת ויתחייב גם הוא מלקות; ועי"ז יחלש מעט כחו, וירוח מה להמוכה. ונמצא ש"במספר" הוראתו על המנין, ודרך המונה להתחיל בא' ב' כסדר, וא"כ עד כמה יהיה מונה. ואמר הכתוב.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
והפילו השופט. והפילו בגימ' כפול שצריך שתהיה הרצועה כפולה:
כדי. ב' במס' הכא ואידך והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו שנגאל ונפטר: