מ"ג דברים כד י



מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־תַשֶּׁ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ מַשַּׁ֣את מְא֑וּמָה לֹא־תָבֹ֥א אֶל־בֵּית֖וֹ לַעֲבֹ֥ט עֲבֹטֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי תִרְשֵׁי בְּחַבְרָךְ רְשׁוּת מִדָּעַם לָא תֵיעוֹל לְבֵיתֵיהּ לְמִסַּב מִשְׁכּוֹנֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם תּוֹזְפוּן בְּחַבְרֵיכוֹן מִיזְפוּ דְמִדַּעַם לָא תֵיעוּל לְבֵיתֵיהּ לְמַשְׁכּוֹנֵי מַשְׁכּוֹנֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי תשה ברעך" - תחוב בחברך

"משאת מאומה" - (שם) חוב של כלום

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. ליקח משכונו, לא המלוה ולא שליח ב"ד. והנה זו מדת רחמנות, שהתורה חסה על בשתו של לוה כשאחרים מחפשין כלי ביתו, ועוד מטעם שלא יבאו לידי מריבה ורציחה, אבל ערב מותר לבא לביתו למשכנו, הוא שאמר שלמה ע"ה (משלי כ) לקח בגדו כי ערב זר. והיה ראוי יותר למשכן את הלוה שאכל ושתה ובזבז המעות יותר מן הערב שלא באו המעות לידו, אבל הטעם בזה מפני שהלוה לא לוה אלא מתוך הדוחק, והערב נכנס ערב מתוך השפע, לכך התירה התורה למשכן את הערב ולא הלוה.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משאת מאומה" אפי' שכר כתף וזולתו כשזקפן עליו במלוה כמו שקבלו רז"ל:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


קמב.

כי תשה ברעך . אין לי אלא מלוה, מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות? ת"ל משאת מאומה .

לא תבא אל ביתו . יכול לא ימשכננו מבפנים, אבל ימשכננו מבחוץ? ת"ל ( לעבוט עבוטו .

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי תשה ברעך. סמך לצרעת לומר שע"י זה בא הצרעת שאומר לו חבירו השאילני כלי שלך והוא אומר אין לי ולמחר באים נגעים על ביתו וצוה הכהן ופנו את הבית והכל רואין שיש לו:

(יד). לא תעשוק שכיר. סמך לכי תשה לומר אפי' אם הוא חייב לך אל תאמר אעכבנו בחובי אלא פרע לו שכרו מיד ואחר כך גבה חובך:

ה' אלהיך. וסמיך ליה לא תעשק. לומר אם עשק העני כאלו עשק לשם דכתיב מלוה ה' חונן דל:

<< · מ"ג דברים · כד · י · >>