מ"ג דברים יז יב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם את יהוה אלהיך או אל השפט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤עַ אֶל־הַכֹּהֵן֙ הָעֹמֵ֞ד לְשָׁ֤רֶת שָׁם֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ א֖וֹ אֶל־הַשֹּׁפֵ֑ט וּמֵת֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְגוּבְרָא דְּיַעֲבֵיד בִּרְשַׁע בְּדִיל דְּלָא לְקַבָּלָא מִן כָּהֲנָא דְּקָאֵים לְשַׁמָּשָׁא תַּמָּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ אוֹ מִן דַּיָּינָא וְיִתְקְטִיל גּוּבְרָא הַהוּא וּתְפַלֵּי עָבֵיד דְּבִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְגַבְרָא דְיַעֲבֵיד בְּזָדְנוּתָא בְּדִיל דְּלָא לְמֵיצַת מִן כַּהֲנָא דְקָאִים לְשַׁמָּשָׁא תַּמָּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן אוֹ מִן דַּיָינָא וְיִתְקְטֵיל גַּבְרָא הַהוּא וּתְפַלּוּן עֲבִיד דְּבִישׁ מִיִּשְרָאֵל: |
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
והאיש אשר יעשה בזדון . ולא שמע מפי בית דין מורה.
אשר יעשה . על מעשה הוא חייב ואינו חייב על הוראה.
בזדון . על הזדון הוא חייב ואינו חייב על השוגג.
לבלתי שמוע אל הכהן . ולא שומע מפי שומע.
כו.
אל הכהן העומד לשרת . מגיד הכתוב (סנהדרין פד) שאין שירות כשר אלא מעומד. הא אם ישב ועבד, עבודתו פסולה.
או אל השופט . זה שאמרנו, "אף על פי שאין בו כהנים ולוים כשר".
ומת האיש . (סנהדרין נב) סתם מיתה האמורה בתורה, בחנק.
ההוא . לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.
ובערת הרע מישראל . בער עושה הרעות מישראל.
מלבי"ם - התורה והמצוה
כה.
והאיש אשר יעשה בזדון, לבלתי שמוע אל הכהן . מדבר מן המורה שבא לשאל מן הסנהדרין ואינו שומע לקולם, הוא חייב מיתה. אבל הדיוט העושה ע"פ הוראת הבד"מ (=הבית דין מורה) , אינו חייב מיתה. כי הוא אינו עושה זה מצד שאינו שומע, רק מצד ששומע לב"ד מורה שבעירו; והכתוב אומר אשר יעשה , לבלתי שמוע , ולא העושה מצד ששומע מפי ב"ד מורה שבעירו. וא"כ החיוב הוא רק למורה הממרה, ומורה הפך מדברי הסנהדרין, לא להדיוט העושה על פיו.
והיה לו לומר "אשר יורה בזדון”! עז"א שאינו חייב על הוראה בלבד, רק על מעשה שעשה כהוראתו, או שהורה לעשות.
והתנה עוד שתהיה ההמראה בזדון, לא ע"י שגגה, שנתחלף חלב בשומן.
ועוד התנה לבלתי שמוע אל הכהן , רק מי ששמע מן הכהן בעצמו, לא אם שמע מן השומע.
כו.
אל הכהן העומד לשרת . מכלל דשירות מעומד. ולקמן ( שפטים נא ) למד לה ממ"ש לעמוד לשרת . ובזבחים כב למד עכובא ממ"ש " העומדים לשרת ". ופי' רי"א דכאן לענין עבודה, ולקמן לענין נ"כ, שנקרא ג"כ שירות. ולעכובא בשניהם, ידעינן ממ"ש העומדים לשרת .
וממ"ש או אל השופט מביא ראיה למ"ש ( שפטים כ ) "שאף שאין כהנים ולוים כשר". כי משם אין ראיה כ"כ, שי"ל שמ"ש ואל השופט הוא וי"ו המחברת - שיבא אל הכהנים והשופט, שהם הב"ד שיש בם כהנים ג"כ. ועקר הראיה מכאן, שאמר או אל השופט .
ומ"ש " ומת - סתם מיתה הוא בחנק", אתיא כר' יוחנן.