פתיחת התפריט הראשי


מקראות גדולות דברים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמור את חדש האביב ועשית פסח ליהוה אלהיך כי בחדש האביב הוציאך יהוה אלהיך ממצרים לילה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
טַר יָת יַרְחָא דַּאֲבִיבָא וְתַעֲבֵיד פִּסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ אֲרֵי בְּיַרְחָא דַּאֲבִיבָא אַפְּקָךְ יְיָ אֱלָהָךְ מִמִּצְרַיִם וַעֲבַד לָךְ נִסִּין בְּלֵילְיָא׃
ירושלמי (יונתן):
הֲווֹן זְהִירִין לְמִנְטוֹר זִמְנֵי מוֹעֲדַיָא לְעִבּוּרֵי שַׁתָּא וּלְמִנְטוֹר תְּקוּפְתָּא בְּיַרְחָא דְאַבִּיבָא לְמֶעֱבַד בֵּיהּ פִּסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן אֲרוּם בְּיַרְחָא דְאַבִּיבָא אַפֵּיק יַתְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן מִמִּצְרַיִם וְתֵיכְלוּן יָתֵיהּ בְּלֵילְיָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שמור את חדש האביב" - מקודם בואו שמור שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר ואם לאו עבר את השנה

"ממצרים לילה" - והלא ביום יצאו שנא' (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו' אלא לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת שנ' (שמות יב) ויקרא למשה ולאהרן לילה וגו'

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שמור את חדש האביב" - מצות הרגלים מבוארת כי כבר הזכירה (ויקרא כג במדבר כח כט) והנה בתורת כהנים הזכיר בה ענין הקרבנות והקרבתם אשה לה' וכאן לא יזכירם כלל אבל יזהיר את ישראל לעלות בהם אל המקום אשר יבחר ולשמוח לפניו כי כאשר צוה שיביא מעשר שני לפני ה' וכן הבכור ויאכלם שם במקום אשר יבחר ה' הוסיף לבאר כי עוד חייבין שיבואו כלם לפני השם ויחגו לפניו בשלשה רגלים ולשמוח בשלמים שיקריבו לפניו ולא הזכיר זמני חג המצות והסוכות באי זה יום יהיה אך הזכיר חדשיהם דרך קצרה שכבר הזכיר הכל שם

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

שמור את חדש האביב. שמור את החדש שהוא סמוך לאביב, מפני אביב שיהא בזמנו.

(סנהדרין יא יג) יכול אם היתה שנה חסרה י"ד יום או ט"ו יום, אתה נותן לו י"ד יום או ט"ו יום? תלמוד לומר "חדש", לא פחות (ולא יתר).

יכול אם היתה חסרה ארבעים יום [או חמשים יום], אתה נותן להם ארבעים יום או חמשים יום? תלמוד לומר "חדש", לא פחות ולא יתר.


ד"א, שמור את חדש האביב - בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות,

  • בתו"כ (=בתורת כהנים) מפני סדרן.
  • בחומש הפקודים מפני קרבן.
  • במשנה תורה מפני הצבור [נ"א מפני העבור].

ללמדך ששמע משה סדר מועדים מסיני, ואמרה לישראל; וחזר ושנאה להם בשעת מעשה.

(מגילה לא לב) אמר משה, הוו זהירים להיות שונים בענין ודורשים בו.


ועשית פסח. שתהא עשייתו לשם פסח. שאם (שחטו) [עשאו] שלא לשמו פסול.

(אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו? תלמוד לומר ועשית. יכול שאני מרבה) [יכול אף] צלייתו והדחת קרביו? תלמוד לומר וזבחת. זביחה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהוא לשם עבודה, אף כל שהוא לשם עבודה; יצאו אלו שאינם לשם עבודה.


לה' א-להיך. לשם המיוחד.

כי בחדש האביב. חדש שהוא כשר לא חם ולא צונן. וכן הוא אומר (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.

הוציאך ה' א-להיך ממצרים לילה. (ברכות ט) וכי בלילה יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (ממצרים) [ביד רמה לעיני כל מצרים]? אלא מלמד שנגאלו בלילה.


(ב) וזבחת פסח. שתהא שחיטתו לשם פסח, שאם שחטו שלא לשמו פסול.

אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו? תלמוד לומר ועשית.

יכול שאני מרבה את הקטר חלביו? תלמוד לומר וזבחת.

זביחה בכלל היתה, ולמה יצאה? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה, אף כל שמעכב את הכפרה. יצאה הקטרה, שאינה מעכבת את הכפרה.

לה' א-להיך. לשם המיוחד.