מ"ג דברים ד יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּקְרְב֥וּן וַתַּֽעַמְד֖וּן תַּ֣חַת הָהָ֑ר וְהָהָ֞ר בֹּעֵ֤ר בָּאֵשׁ֙ עַד־לֵ֣ב הַשָּׁמַ֔יִם חֹ֖שֶׁךְ עָנָ֥ן וַעֲרָפֶֽל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּקְרֵיבְתּוּן וְקַמְתּוּן בְּשִׁפּוֹלֵי טוּרָא וְטוּרָא בָּעַר בְּאִישָׁתָא עַד צֵית שְׁמַיָּא חֲשׁוֹכָא עֲנָנָא וַאֲמִטְּתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְקָרֵיבְתּוּן וְקַמְתּוּן בְּשִׁפּוּלֵי טוּרָא וְטַוְורָא דָלִיק בְּאֵישָׁתָא וְשַׁלְהוֹבֵיהּ מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָא חֲשׁוֹכָא עֲנָנָא וְאַמִיטְתָא: |
רשב"ם
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
היה אפשר שישיגו הנבואה ממדרגה הגבוה שהשיג בה משה וע"כ בא בעב הענן, ר"ל בענן עב שבאה ההשגה דרך שלש מחיצות שחשב פה שהם חשך ענן וערפל שהערפל הוא האד הדק והאור בוקע דרך בו ומתפלש מעבר אל העבר ומשם השיג משה כמ"ש ומשה נגש אל הערפל, והענן הוא אד מקובץ והוא מונע האור יותר מלעבור בו, ועב הענן הוא ענן העב שמונע האור לגמרי ונקרא פה בשם חשך על שאין האור מתפלש בו, ולקמן אמר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל, וכבר אמרו הקדמונים שהאש הוא עצמו החשך שהאש היסודי הוא חשך וע"כ פי' שמ"ש וחשך על פני תהום הוא האש היסודי, ועז"א וידבר ה' אליכם מתוך האש שהאש היה המחיצה השלישית שדרך שם בא הדבור, ומבואר שהיתה הנבואה בעב הענן ר"ל דרך כח המדמה, וידוע שכל הנבואות שהיו דרך כח המדמה ככל נבואות הנביאים ראו בעיניהם מחזות ותמונות ושמעו קולות ודבורים באזניהם, כמ"ש בשעפים מחזיונות לילה וכו' תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע, וירא והנה סלם מוצב, ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכדומה, אולם במעמד הר סיני הגם שהיתה דרך כח המדמה ובעב הענן, לא ראו שום תמונה, שהגם ששמעו קול ודברים לא צייר להם המדמה שום תמונה, וז"ש הגם שדבר ה' אליכם מתוך האש כי היה נבואה נמוכה שעבר דרך כח המדמה בכ"ז רק קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים, וזה היה כדי שלא יטעו אח"כ לעשות איזה פסל ותמונה באשר יטעו שהתמונה שראו יש בה ישות ומציאות למעלה ויגשימו באלהות, ומ"ש זולתי קול, יל"פ במ"ש חז"ל וכל העם רואים את הקולות שהיו רואים את הנשמע, וכבר פרשתי בפ' תשא (לא יח) מ"ש חז"ל שכל דבור מעשרת הדברות נחקק באש על האויר עד שהיו העם רואים את הקולות, ר"ל שקול המדבר חורת תמיד אותיות באויר דרך מהלכו רק שא"א לראות את האויר ואז בחפץ ה' נצטמצם האויר שדרכו להתפשט ושב להיות דבר ממשי ונדחק חומרו הנוזלי כ"כ עד שנתקשה כאבן ונעשה מן האויר לוחות אבנים כעין אבני ספיר כי האויר הוא ספירי והאותיות שנרשמו בו בעת הדבור נשארו כאותיות אש חרותים דרך עובי האבן שנתגלם מן האויר ונראו מצד אל צד, וזה ראו כולם בעיניהם שעז"א וכל העם רואים את הקולות וז"ש ותמונה אינכם רואים זולתי קול ר"ל רק תמונה של הקול ראו, כי הקול נצטייר כתמונת אותיות: