מ"ג במדבר ל יד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־נֵ֛דֶר וְכׇל־שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
כָּל נְדַר וְכָל קִיּוּמַת אִסָּר לְסַגָּפָא נְפַשׁ בַּעְלַהּ יְקַיֵּימִנּוּן וּבַעְלַהּ יְבַטֵּילִנּוּן׃
ירושלמי (יונתן):
כָּל נִדְרָא וְכָל קִיוּם אִסְרָא לְסַגָפָא נְפַשׁ בַּעֲלָהּ יְקַיְימִינוּן וּבַעֲלָהּ יְבַטֵילִינוּן:
ירושלמי (קטעים):
בַּעֲלָהּ יָפִיס יַתְהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל נדר וכל שבועת אסר וגו'" - לפי שאמר שהבעל מפר יכול כל נדרים במשמע ת"ל לענות נפש אינו מפר אלא נדרי ענוי נפש בלבד יב והם מפורשים במס' (נדרים דף עט)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁאָמַר שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר, יָכוֹל כָּל נְדָרִים בְּמַשְׁמָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: לְעַנֹּת נָפֶשׁ; אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ בִּלְבַד, וְהֵם מְפֹרָשִׁים בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים (דף ע"ט ע"א ואילך).

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל נדר וכל שבועת אסר לענת נפש" - לפי שאמר שהבעל מפר יכול כל נדרים במשמע ת"ל לענות נפש אינו מפר אלא נדרי ענוי נפש בלבד והם המפורשים במסכת נדרים לשון רש"י ובלשון קצרה דבר הרב כי הבעל מפר נדרי ענוי נפש והם כגון פירות העולם אסורים עלי ואפילו נדרה שלא תטעום אחד מכל המינים (תוספתא נדרים פ"ז ה"ג) ומפר גם כן דברים שבינו לבינה אף על פי שאין בהם ענוי נפש כגון שלא אכחול ושלא אפקס ושלא אשמש מטתי והם שאמר בהם (פסוק יז) בין איש לאשתו כדמפורש בפרק אחרון של נדרים (עט) וכן הדין באב עצמו דתניא בספרי (מטות כז) אין לי אלא בעל שאין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש האב מנין הרי אתה דן וכו' עד שלא זכיתי לדון ת"ל אלה החוקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו על כרחך אתה מקיש את האב לבעל מה הבעל אינו מפר אלא דברים שבינו לבינה ודברים שיש בהם ענוי נפש אף האב אין מפר אלא דברים שבינו לבינה ודברים שיש בהם ענוי נפש וכך היא שנויה עוד בגמרא של נדרים ירושלמי (פי"א ה"א)

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש. למדך הכתוב כי מה שנתנה תורה רשות לבעל להפר נדרי אשתו אין זה בכל הנדרים שבעולם אלא דברים שיש בהן ענוי נפש, כגון שלא תרחץ ושלא תתקשט בבגדי צבעונין ושלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תכחול ושלא תפרכס, וכיוצא בהן, ואפילו אסרה על עצמה פירות חנוני פלוני, יפר, וכל שכן שמפר דברים שבינו לבינה בעניני צניעות, ממה שכתוב בין איש לאשתו, ובשני ענינים אלו הוא שיש לבעל כח להפר לפי שהיא משועבדת לו בשני דברים, של ענוי נפש שיראה אותה יפה ושלא תתענה ולא תצטער, וכמו שאמרו ז"ל כי היא היתה אם כל חי, לחיים נתנה ולא לצער, דברים שבינו לבינה אין צריך לומר שהיא משועבדת לו בהן, ובודאי כל הנודרת באותן שני ענינים על דעת בעלה היא נודרת כיון שמשועבדת לו בהן, אבל דברים אחרים חוץ מהן שנדרה בהן האשה אין לבעל כח להפר אלא צריכה היתר חכם ע"י חרטה כשאר בני אדם.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כז ""כל נדר וגו' לענות נפש", באר שהבעל מפר רק נדרי ענוי נפש שבזה הוא נוגע בדבר שבצרתה לו צר. וכן מפר נדרים שבינו לבינה שהיא משועבדת לו, ולמד לה מלשון בין איש לאשתו ר"ל דברים הנוגעים ביניהם. ומ"ש ומה זה נדר שאינו מתחלל פי' בהגהת הספרי שר' יאשיה ור' יונתן פליגי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן דתנן ואלו דברים שהוא מפר דברים שיש בהם ענוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אמר ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש, דת"ק סבר דבין ענוי מרובה בין ענוי מועט יכול להפר, ור' יוסי סבר שרק ענוי מרובה יכול להפר לא ענוי מועט וכדקתני התם אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יכול להפר, פירות מדינה זו עלי יביא ממדינה אחרת, ור' יאשיה אית ליה סברא דרבנן ופי' דבריו מה זה נדר שאינו מתחלל ע"י אחרים ר"ל אם אמר יאסרו פירות העולם עלי שיכול הבעל להפר כי האחרים שנדרה מהם אין יכולים לתת לה מפירותיהם ולחלל נדרה, כך כל נדר שאין לה היתר בו ע"י אחרים שנדרה מהם, כגון באמרה פירות מדינה זו עלי שאין לה היתר מאותם האחרים שנדרה מהם, ואף שהוא ענוי מועט יכול להפר, ור' יונתן ס"ל כר' יוסי ומחלק בין אמרה פירות כל העולם עלי בין אמרה פירות מדינה זו עלי, שדוקא באמרה פירות כל העולם עלי שהוא נדר שאינו מתחלל ע"י אחרים כלל אלא בו, ר"ל בבעל שיפר, אבל אם אמרה פירות מדינה זו עלי הרי יש לה היתר בלא הפרה שיביא לה פירות ממק"א, וכן באמרה קונם פירות חנוני זה, בזה אין הבעל יכול להפר, ועוד למד בספרי שגם האב אין מפר אלא נדרים שיש בהם ענוי ונדרים שבינו לבינה. והנה למסקנא שלמד מקרא בין איש לאשתו בין אב לבתו, לא צריך היקש רק לענין נדרי ענוי נפש, אבל על דברים שבינו לבינה א"צ היקש כמו שמפרשינן בין איש לאשתו היינו בינו לבינה כן כתוב בין אב לבתו, ולכן תראה שבסוף דברי הספרי אמר מקיש את האב לבעל על נדרי ענוי נפש ולא אמר זה על בינו לבינה, והגר"א הגיה דברים שבינו לבינה וא"צ כי זה ידעינן בלא היקש:

"כח "אישה יקימנו ואישה יפרנו, דעת ר' ישמעאל שהקיום די אם קיים המקצת ובהפרה צריך שיפר כולו, כי הקיום וההפרה הוא על נדר לענות נפש, וא"כ אם נדרה מתאנים וענבים וקיים בתאנים כבר קיים הענוי נפש, שהלא תענה נפשה מתאנים וקרינן ביה אישה יקימנו, אבל אם הפר רק מתאנים לא הפר הענוי נפש דהא תתענה מענבים ואין זה הפרה, וז"ש מ"ש בגמ' (דף פ"ז ע"ב) יקימנו ממנו, ר"ל שבלשון הקמה רצוף גם אם הקים מקצתו ולא בלשון הפרה שאם הפר מקצתו לא הפר ענוי נפשה, ור"ע בא ע"ז מדין היקש מה הקמה ממנו אף הפרה ממנו, וממ"ש ככל היוצא מפיו יעשה למדינן שנדר שהותר מקצתו הותר כולו, וע"כ אם החכם התיר מקצתו הותר כולו, אבל אם אמרה תאנים שאני טועם ענבים

שאני טועם כל אחד נדר מיוחד וסתם ספרי ר"ש שאמר (שבועות דף לח) עד שיאמר שבועה לכל א' וא':

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש - למה נאמר? לפי שהוא אומר והפר את נדרה אשר עליה, שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש בין שאין בהן ענוי נפש? ת"ל כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו: לא אמרתי אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש. נדרים שהם בינו לבינה מנין? ת"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו. שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש ובין שאין בהן ענוי נפש? ת"ל כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש, ומה זה, נדר שאינו מתחלל אלא על פי אחרים, הוא מיפר - כך כל נדר שאינו מתחלל אלא על פי אחרים - הוא מיפר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: מצינו נדר שאינו מתחלל על ידי אחרים אלא בו - הרי הוא מפר! כאיזה צד? אמר קונם פירות העולם עלי - הרי זה יפר. קונם פירות מדינה זו עלי - יביא לה מן מדינה אחרת. פירות חנוני זה עלי - אין יכול להפר. אלא מה זה נדר שאין מתחלל ע"י אחרים אלא בו, הוא מפר. אין לי אלא בעל, שאינו מפר אלא נדר שיש בינו לבינה ונדר שיש בהם עינוי נפש. האב מנין? הרי אתה דן: הואיל והאב מפר והבעל מפר; מה הבעל, אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש - האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש. או חלוף: הואיל והאב מפר והבעל מפר, מה האב מפר כל נדר אף הבעל מפר כל נדר? הא מה אני מקיים כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש - בימי הבגר, אבל בימי הנעורים יפר כל נדריה? ת"ל בנעוריה בית אביה. נעורים בבית אביה אמרתי, ולא נעורים בבית הבעל. דנתי וחלפתי בטל וזכיתי לדין כבתחילה: הואיל והבעל מפר והאב מפר. מה הבעל אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה, ונדרים שיש בהם ענוי נפש - אף האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש. ועוד ק"ו: מה הבעל, שמפר בבגר, אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש - האב, שאין מפר בבגר, אינו דין?! לא: אם אמרת בבעל שאין הרשות מתרוקנת לו, לפיכך אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש; תאמר באב שהרשות מתרוקנת לו, לפיכך יפר כל נדר! לא זכיתי לדין, ת"ל אלה החקים, על כרחך אתה מקיש את האב לבעל: מה הבעל אין מפר אלא נדר שיש בהם ענוי נפש אף האב יכול:

אישה יקימנו ואישה יפרנו - נדרה מן התאנים ומן הענבים, קיים בתאנים - כולו קיים. היפר לתאנים - אין מופר עד שיפר לענבים, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר קיים לתאנים ולא קיים לענבים, שנאמר אישה יקימנו ואישה יפרנו. נדרה מן התאנים ומן הענבים, ונשאל לחכם והתיר לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים - כולו מותר. אסר לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים - אסור. הפר לה בעלה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים - כולו מופר. קיים לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים - כולו קיים. אימתי? בזמן שהוא נדר אחד, אבל אם אמר שאני טועם, ועוד ענבים שאני טועם, ונשאל לחכם והתיר לו לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים, קיים לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים - הקיום בקיומו וההפר בהפירו:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

לענת. ב' במסורה לענות נפש על מחלת לענות והוא ענין כלי שיר לומר שאם נדרה שלא לשמוע כלי שיר שבעלה מפר לה שחשוב כנדרי ענוי נפש כדאיתא במועד קטן (דף ט.) שאף הזקנות נהנות מכלי שיר בת שתין כבת שית לקל טבלא ריהטא (כך הוא הל' שם):

<< · מ"ג במדבר · ל · יד · >>