מ"ג במדבר כ ג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּנְצָא עַמָּא עִם מֹשֶׁה וַאֲמַרוּ לְמֵימַר לְוֵי דְּמֵיתְנָא בְּמוֹתָא דַּאֲחַנָא קֳדָם יְיָ׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְצָא עַמָא עַל משֶׁה וַאֲמַרוּ לְמֵימָר הַלְוַאי דְמִיתְנָא כַּד מִיתוּ אֲחָנָא קֳדָם יְיָ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולו גוענו" - הלואי שגוענו

"בגוע אחינו" - במיתת אחינו בדבר למד שמיתת צמא מגונה ממנה

"בגוע" - שם דבר הוא כמו במיתת אחינו ולא יתכן לפרשו כשמתו אחינו שא"כ היה לו להנקד בגוע (בחולם)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְלוּ גָוַעְנוּ – הַלְוַאי שֶׁגָּוַעְנוּ.
בִּגְוַע אַחֵינוּ – בְּמִיתַת אַחֵינוּ בַּדֶּבֶר; [לִמֵּד] שֶׁמִּיתַת צָמָא מְגֻנָּה מִמֶּנָּה.
בִּגְוַע – שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ 'בְּמִיתַת אַחֵינוּ'. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ 'כְּשֶׁמֵּתוּ אַחֵינוּ', שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לְהִנָּקֵד "בִּגְוֹעַ" (בְּחוֹלָם).

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ולו גוענו בגוע אחינו. במיתת אחינו, הם דור המדבר שמתו.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירב העם עם משה" הנה המריבה עם משה היתה באמרם ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה. אמנם היתה גם על האל יתברך כאשר העיד באמרו אשר רבו בני ישראל את ה' וזה היה באמרם ולמה העליתנו ממצרים:

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירב העם עם משה. בכל התלונות לא מצינו לשון מריבה כ"א על עסקי מים ב' פעמים. כאן, ובמסה ומריבה (שמות יז, ז) לפי שמן המים נברא המחלוקת כארז"ל (בר"ר ד, ו) מפני מה לא נאמר כי טוב בשני לפי שבו נברא המחלוקת שנאמר (בראשית א, ו) ויהי מבדיל בין מים למים, ומפורש בקבלה (משלי יז, יד) פוטר מים ראשית מדון, מה שנפטרו ונבדלו המים זה מזה זה ראשית מדון והתחלה לכל מריבה וכן מריבת רועי יצחק על אודות המים כי כל זה נמשך בטבע ממים הראשונים, ורבו עם משה שנמשה מן המים וידו משלה במים בי"ס ובצור, ולמה לא יוציא לנו מצור החלמיש גם עתה.

ומ"ש ולו גוענו בגוע אחינו, לא על מיתת הצמא אמרו כן דא"כ למה סיימו דבריהם ומים אין לשתות, אלא שראש דבריהם תלונה אחרת וגדולה היא כי נגזר עליהם במדבר הזה יתמו ושם ימותו ודרשו רז"ל (סנהדרין קי, ב) ושם ימותו לעה"ב כי מתי מדבר אין להם חלק לעה"ב, וי"א שעל זה אמרו כאן למות שם אנחנו ובעירנו אנחנו שוה לבעירנו כמו שרוח הבהמה יורדת למטה כך רוחינו. ואוסיף אני לקח טוב שע"כ הקדימו לומר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה', דומה לאחינו בית ישראל שמתו קודם גזירת ושם ימותו לעה"ב כי אז היינו שוים לאחינו בחלק העה"ב, ולמה הבאתם וגו' למות שם אנחנו שוה לבעירנו כי הוא הפך בגוע אחינו אלא כמיתת בעירנו. ובזה מיושב מה שהזכירו תחלה לשון גויעה ואח"כ לשון מיתה כי גויעה נאמרה בצדיקים (ב"ב טז, ב) ומיתה שייכא אף בפחותים, וזה מופת שעל גויעת הצדיקים שיש להם חלק לעה"ב אמרו כן וכשאמרו למות שם אנחנו ובעירנו אמרו הכמות נבל ימותו כשאר בהמה וזה פירוש יקר.

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירב העם וגו' ולו גוענו. פירוש נתרעמו עליו שהתפלל עליהם שלא ימותו בדבר:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירב. ב' במסרה. וירב העם ואידך וירב בנחל לומר שעשו מריבה על עסקי נחל שפסק מהם דהיינו הבאר שהיה מושך כנחל:

<< · מ"ג במדבר · כ · ג · >>