מ"ג במדבר כז ח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְעִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּמַלֵּיל לְמֵימַר גְּבַר אֲרֵי יְמוּת וּבַר לֵית לֵיהּ וְתַעְבְּרוּן יָת אַחְסָנְתֵיהּ לִבְרַתֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְעִם בְּנֵי יִשְרָאֵל תְּמַלֵיל לְמֵימָר גְבַר אֲרוּם יְמוּת וּבִיר דְכַר לֵית לֵיהּ וְתַעֲבְרוּן יַת אַחְסַנְתֵּיהּ לִבְרַתֵּיהּ:

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואל בני ישראל תדבר לאמר. נצטוו ישראל במצוה זו על ידי נשים. ויתכן לומר בטעם זה לפי שהמיתה סבת הנחלות, והנשים גרמו מיתה לעולם על כן היתה ראויה פרשת נחלות ליכתב על ידי נשים לפי שהנחלה נוהגת בחיים מסבת המתים. ומה שזכו לזה בנות צלפחד לפי שהיו מחבבות את הארץ הנקראת ארץ ה' המכונה כנגד ארץ החיים.

איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. אמרו רז"ל יש לו בן הבן קודם לירש את הכל, וכן בת הבן עד כמה דורות קודמין לבת הראשונה ואין צ"ל לזרעה, והוא שאמר בבבא בתרא פרק יש נוחלין ובן אין לו, עיין עליו, כלומר אנו מוכיחין מיתור היו"ד שהיה לו לומר אן בלא יו"ד, כענין שכתוב (דברים כה) מאן יבמי שהוא בלא יו"ד, אלא מתוך יתור היו"ד ירצו רז"ל לדרוש בו שצריך לעיין אם ישאר לבן אחריו שם זרע כלל.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כ ""ואל ב"י תדבר לאמר", מלת לאמר מציין שהוא מצוה לדורות כמ"ש במכלתא בשלח (פ"א) רשב"י אומר כ"מ שאומר לאמר ואמרת אליהם ה"ז לדורות וכ"מ שאינו אומר לאמר ה"ז לשעה ורבי חולק עליו וסתם ספרי ר"ש וכ"ה בספרא אמור (סי' רמ"א): "כא "איש כי ימות ובן אין לו, סדר נחלות לפי הלכות תורה שבע"פ משונה מאד מסדר נחלות הכתוב בתורת הכתב, ולפי הלכות תורה שבע"פ כן היה לו לכתוב ואם אין לו בת [ונתתם את נחלתו לאביו ואם אין לו אב] ונתתם את נחלתו לאחיו [ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו [לאחיותיו] ואם אין לו אחות ונתתם את נחלתו לאבי אביו ואם אין לו אבי אב] ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו [ונתתם את נחלתו לאחות אביו ואם אין אחיות לאביו] ונתתם את נחלתו לשארו וכו'. והנה חז"ל באו במאמר זה להחזיק קבלתם במסמרים בל ימוטו, אם מצד השכל אם מצד הכתוב, ומ"ש בספרי ומנין שהאב יורש עד ומנין שהאיש יורש את אשתו הוא לברר קבלתם מצד הסברא ויתר המאמר בא לבאר אמתת תורה שבע"פ מצד הכתוב ולהראות כי תורת הפה והכתב יכונו יחדו, הנה מצד הסברא אי אפשר לומר כפשטות הכתובים שאם אין לו בנים הנחלה עוברת אל האחים, שהלא קורבת האחים אליו הוא ע"י האב, וא"כ האב קרוב יותר מן האחים והתורה אמרה לשארו הקרוב שהקרוב קרוב קודם, וז"ש ומנין שהאב יורש אמרת ק"ו וכו', ועוד שא"כ לא נדע מ"ש ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו, והלא אביו קודם לאחי אביו, מזה מבואר שמ"ש ונתתם את נחלתו לאחיו, פירוש שהנחלה תחזור אל האב וממנו תבא אל יורשי האב שהם אחיו, וכן מ"ש ונתתם לאחי אביו הוא ע"י שתחזור אל אבי אביו וממנו אל יורשיו שהם אחי אביו וממילא אחר שאחיו באים מכח האב אם אין זכרים לוקחים הנקבות, כי האב הוא המוריש וכן באבי אביו שמוריש לאחי האב אם אין זכרים יורשים הנקבות, וז"ש ומנין לעשות הנקבות כזכרים וכו', ואגב באר שהבת יורשת את אמה ממ"ש וכל בת יורשת נחלה ממטות ב"י וכמ"ש בב"ב (דף קי"א) איזו בת יורשת שני מטות זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ומתו וירשתן ושם אומר אין לי אלא בת, בת הבן מנין אמרת ק"ו וכו': ועתה נבאר איך נוכל להסכים דברים האלה עם תורת הכתב שאמר ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ולא הזכיר את אביו, וכן אמר ונתתם לאחי אביו ולא הזכיר אבי אביו, ויש בזה שני למודים ר' ישמעאל בר' יוסי בספרי וב"ב (דף ק"ט) למד לה מן והעברת ובגמ' (דף ק"ח) אומר למוד אחר, דתניא שארו זה האב מלמד שאב קודם לאחים, ועוד שם (דף ק"ט ע"ב) וממאי דשארו זה האב דכתיב שאר אביך היא אימא שארו זה האם דכתיב שאר אמך היא אמר רבא אמר קרא ממשפחתו וירש אותה משפחת האב קרויה משפחה משפחת האם אינה קרויה משפחה, ושם (ע"א) מקשה עמ"ש שארו זה האב והא קראי לא הכי כתיבי דכתיב ואם אין אחים לאביו, קראי שלא כסדרן כתיבי, ר"ל שמ"ש ונתתם לשארו צריך לכתב אצל ואם אין לו בת, והוא דבר זר ומוזר מאד, שנעקור פסוק ממקומו ונציגנו למעלה שלא במקומו, ואנכי שמתי חק ולא יעבור כי תורה שבע"פ והקבלה מסכמת תמיד עם פשוטי המקראות ואיך נעות את הכתובים באופן כזה שאמרו פה דקראי שלא כסדרן כתיבי? ועתה אחוך שמע לי: הנה אחר שידעינן מצד הסברא שא"א לסדר סדר נחלות כפי פשטות הכתובים שהנחלה תלך מן האח אל האחים בלא אמצעי רק שהפי' שתלך מן האח אל האחים באמצעות האב שמוריש אותם כפי משפטי הירושה, בקשו למצוא חפץ בתורת הכתב, ולמד ר' ישמעאל בר' יוסי משנוי הלשון שגבי בת אמר והעברתם וגבי אחים ואחי האב אמר ונתתם, שיש הבדל בלשון, שהעברה מציין שעובר בלי אמצעי, וע"כ גבי אחים לא יכול לומר והעברתם כי אינו מגיע אל האחים בלי אמצעי, כי הנחלה עוברת אל האב, וממנו באה אל האחים בתורת ירושה, ובזה שייך לשון ונתתם, וז"ש מפני הבת מעביר אתה

את האב [ר"ל הולך את הבת שלא באמצעי] ואי אתה מעביר מפני האחים כי אליהם בא ע"י אמצעי שהוא האב, ועתה נפרש הלמוד השני דתניא שארו זה האב, כי כבר בארתי

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואל בני ישראל תדבר לאמר איש. אין לי אלא לשעה. לדורות מנין? תלמוד לומר "ואל בני ישראל תדבר לאמר".

בכולם הוא אומר "ונתתם", וכאן הוא אומר "והעברתם". ר' אומר: אין לך מעביר בנחלה, אלא בת, מפני שבנה ובעלה יורשים אותה.

מנין שהאב קודם לאחיו בנחלה? - היה ר' ישמעאל בר' יוסי אומר: הרי הוא אומר "והעברתם את נחלתו לבתו". מפני הבת מעביר אתה את האב, ואי אתה מעביר מפני האחים.

ומנין שהאב יורש? אמרת ק"ו: ומה אחים מן האב, שאינן באים אלא מכח אב, הרי הם יורשים את האב, שאין אחים באים אלא מכח האב - ודין הוא שיורש.

ומנין לעשות את בת הבן כבן? אמרת, ק"ו הוא: ומה בנות צלפחד, שלא היו אלא לשעה, עשה את בת הבן כבן - ק"ו לדורות.

מנין לעשות נקבות כזכרים? הרי אתה דן: הואיל והבנים יורשים, ואחי האב יורשים. מה בנים, עשה נקבות כזכרים - אף בכל היורשים עשה נקבות כזכרים. ומה בנים, הקדים זכרים לנקבות - אף בכל היורשים הקדים זכרים לנקבות. ומה בגואלם, עשה בנים כאבותם - אף בכל היורשים נעשה בנים כאבותם.

ומנין שהבת יורשת? הרי הוא אומר: במדבר לו "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל". אין לי אלא בת. בת הבן מנין? אמרת ק"ו: ומה בת, שהורע כחה במקום הבן, הרי היא יורשת - בת הבן בן, שיפה כחו במקום הבן - דין הוא שתירש!

ומנין שהאיש יורש את אשתו? ת"ל "ממשפחתו - וירש אותה", דברי ר' עקיבא.

ר' ישמעאל אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר במדבר לו "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל" ואומר "ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה אחר". ואומר יהושע כד "ואלעזר בן אהרן מת". וכי מנין היה לפינחס בהר אפרים? אלא שנשא אשה מבני אפרים, ומתה - וירשה. כיוצא בו דברי הימים א ב "ושגוב הוליד את יאיר, ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד", שנשא אשה מבני מנשה, ומתה - וירשה:

<< · מ"ג במדבר · כז · ח · >>