פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות במדבר


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְשַׁלַּ֨ח יְהֹוָ֜ה בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַֽיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיָּ֥מׇת עַם־רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְגָרֵי יְיָ בְּעַמָּא יָת חִיוָוָן קָלַן וְנַכִּיתוּ יָת עַמָּא וּמִית עַם סַגִּי מִיִּשְׂרָאֵל׃
ירושלמי (יונתן):
בְּרַת קָלָא נַפְלַת מִן שְׁמֵי מְרוֹמָא וְכֵן אָמְרַת אִיתוּן חָמוּן כָּל בְּנֵי נְשָׁא כָּל טַבְיָין דַעֲבָדִית לְעַמָא אַסֵיקִית יַתְהוֹן פְּרִיקִין מִמִצְרַיִם אָחֵיתִית לְהוֹן מַנָא מִן שְׁמַיָא וּכְדוּן חָזְרוּ וְאִתְרַעֲמוּ עֲלוֹי וְהָא חִיוְיָא דְגָזְרִית עֲלוֹי מִן יוֹמֵי שֵׁירוּי עַלְמָא עָפָר יֶהֱוֵי מְזוֹנֵיהּ וְלָא אִתְרְעַם עִלַוַי וְעַמִי אִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן וּכְדוּן יֵיתוּן חִיוָון דְלָא אִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן וִינַכְתוּן יַת עַמָא דִי אִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן בְּכֵן גָרֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּעַמָא יַת חִיוָון חוּרְמָנִין וּנְכִיתוּ יַת עַמָא וּמִיתוּ אוֹכְלוֹסִין סַגִיאִין מִיִשְרָאֵל:
ירושלמי (קטעים):
בְּרַת קַל נַפְקַת מִגוֹ אַרְעָא וְאִשְׁתַּמַע קָלָא בִּמְרוֹמַיָא חֲמוּן כָּל בְּנֵי אֱנָשָׁא וְאָצִיתוּ וּשְׁמִיעוּ כָּל בְּנֵי בִישְרָא לָטִית חִוְיָא מִן שֵׁרוּיָא וַאֲמָרִית לֵיהּ עַפְרָא יְהֵי מְזוֹנָךְ וְלָא אִתְרְעַם עַל מְזוֹנָא אַפֵּיקִית עַמִי פְּרִיקִין מִמִצְרַיִם וַאֲחָתִית לְהוֹן מַנָא מִשְׁמַיָא וַאֲגִיזַת לְהוֹן סַלְוָוא מִן יַמָא וְאַסֵיקַת לְהוֹן בֵּירָא מִתְּהוֹמָא חָזְרוּ עַמָא לְמִתְרַעֲמִין קֳדָמַי עַל עֵיסַק מַנָא לְמֵימָר נַפְשָׁן מְעִיקָא בְּלַחְמָא דְמֵיכְלֵיהּ קָלִיל מִן בְּגִין כֵּן יֵתֵי חִוְיָא דְלָא אִתְרְעַם עַל מְזוֹנֵיהּ וְאַנְכִית לְעַמָא הָאִילֵין דְאִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן וְגָרֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּעַמָא יַת חִוְיָא שְרָפַיָא וּנְכִיתוּ יַת עַמָא וּמִיתוּ אוֹכְלוֹסִין סַגְיָן מִן יִשְרָאֵל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את הנחשים השרפים" - (במ"ר) ששורפים את האדם בארס שיניהם

"וינשכו את העם" - יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד (טעם עפר) ויפרע מכפויי טובה שדבר אחד משתנה להם לכמה מטעמים

<< · מ"ג במדבר · כא · ו · >>