מ"ג במדבר י ה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החנים קדמה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִתְקְעוּן יַבָּבְתָא וְיִטְּלוּן מַשְׁרְיָתָא דְּשָׁרְיָן קִדּוּמָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִתְקְעוּן יַבֶּבְתָּא וְיִטְלוּן מַשִׁרְיָתָא דְשָׁרַן קִידוּמָא: |
רש"י
והכי פירושו; דמדכתיב "ותקעתם תרועה", האי קרא אינו רוצה לומר יתקעו תרועה, ולשון 'תקיעה' נופל על מי שתוקע בחצוצרות, וכל קול בכלל "יתקעו" - הן תקיעה הן תרועה, ויאמר הכתוב שיתקעו קול תרועה, אבל מדכתיב "תתקעו ולא תריעו", אם כן תקיעה מילתא בפני עצמה היא, דאם לא כן, היאך יאמר "תתקעו ולא תריעו", והלא שם 'תקיעה' יאמר גם כן על התרועה, אלא שמע מינה שהתקיעה אינה כמו התרועה, וכל אחד בפני עצמו. ואם כן הא דכתיב "ותקעתם תרועה" גם כן הכי פירושו, שיתקעו ויריעו, ושני קולות הם, ולא קול אחד:
וכן משמע מתוך פירוש רש"י, שפירש במסכת ראש השנה (דף לד.) שפירש אברייתא דלעיל וזה לשונו; תקיעה בפני עצמו, דלא תימא חד היא - והכי קאמר קרא הוו תוקעין תרועה, אלא הכי קאמר, הוו תוקעין תקיעה ואחר כך תרועה. או אינו אלא אחת, והכי קאמר הוו תוקעין תרועה, כשהוא אומר "תתקעו ולא תריעו" - תתקעו ותריעו קאמר, ותרועה לא קרי ליה תקיעה, עד כאן דברי רש"י. ומוכח בפירוש שדייק מדכתיב "תתקעו ולא תריעו", שמע מינה שחילוק יש בין תקיעה ובין לשון תרועה, מדקאמר "תתקעו ולא תריעו". והרא"ם פירש דרך זר בפירוש זה. ומדכתיב "ותקעתם תרועה", וכתיב (פסוק ו) "תרועה יתקעו למסעיהם", דרשו רז"ל (ראש השנה דף לד.) דפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, והרי תקיעה ותרועה ותקיעה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים תימנה או כשם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע לצפון ולמערב, ת"ל תרועה יתקעו למסעיהם תרועה אחת לשתיהן וי"א שלש לכל רוח.
מלבי"ם - התורה והמצוה
לד. ותקעתם תרועה . היל"ל והרעותם תרועה , כי פעל ותקעתם מעיד לתקיעה, שא”ל שפעל ותקעתם יצדק גם על התרועה, דהא אמר תתקעו ולא תריעו הרי שלשון התקיעה מיוחד לתקיעה, ולשון תרועה מיוחד לתרועה. מזה הוציאו חז”ל שקודם התרועה היה גם תקיעה. ויצדק פעל ותקעתם, מפני שהיה גם תקיעה.
וממ"ש תרועה יתקעו למסעיהם, ולא אמר יריעו, משמע שגם אחר תרועה יש תקיעה. וידעינן שגם בתרועה ראשונה היה גם תקיעה לפניה דגמרינן מתרועה השנית, וגם ידעינן בתרועה השנית שאמר תרועה יתקעו [הגם שזה נאמר גם על מחנות החונים מערב ודרום כמ"ש אחרי זה] שהיה גם תקיעה לפניה.
ור ' ישמעאל למד שהיה גם בתקיעה הראשונה תקיעה אחרי תרועה ממ"ש ותקעתם תרועה שנית. שהיל"ל ותקעתם עוד תרועה. וכבר בארתי ( תזריע סב) שיש הבדל בין עוד ובין שנית. שבמקום שאינו מקפיד על שווי הנמנים יאמר מלת עוד , ובמקום שמקפיד על שווי הנמנים יאמר מלת שנית. כמ”ש בירושלמי (פ"ב דשבת) וכובס שנית, מה ת”ל שנית, מקיש תכבוסת ראשונה לתכבוסת שניה. וכן ממ"ש ותקעתם שנית מבואר שיש להקיש תרועה ראשונה לתרועה שניה, שיהיה תקיעה גם לאחר תרועה ראשונה.
וכל מאמר זה מובא בגמ' (ר"ה דף לד סוכה דף נג). והגהתי כנוסח הגמ' וכפי הגהת הגר”א. ויתר הדברים מובנים. וממ"ש תרועה יתקעו למסעיהם פי' שר"ל שגם לשני המסעות הנותרים יתקעו תרועה א' לשניהם וי"א תרועה לכל א' וא' וכ"ה כברייתא דמס' מדות.
הערות
(ה) ותקעתם, אמנם אם תרצו שיתעוררו ההמונים ומחנות העם לנסוע מדרכם הרע ולשוב בתשובה הם לא יתעוררו ע"י תקיעה ויראת הרוממות רק צריך לתקוע תרועה שמזכיר פחד העונש, וגם בזה לא יתעוררו כל העם כולו שהם לא יתעוררו בתרועה אחת שבזה לא יתעוררו לנסור רק המחנות החונים קדמה, שהוא דגל מחנה יהודה ועמו יששכר שהם קדשו ה' ועסקו בתורה והם ישובו אל ה' בהערה ובתרועה אחת:
(ו) ותקעתם, אמנם המחנות החונים תימנה שהם במדרגה למטה מהם לא יתעוררו תיכף רק עד שתתקעו תרועה שנית ותוסיפו להעיר אותם משנתם בפחד ה' וענשו כמה פעמים ואז ונסעו המחנות החונים תימנה. ומפרש תרועה יתקעו למסעיהם שלהסיע את ההמונים ודלת העם צריך להריע בתוכחת מוסר ובהזכרת עונשי ה' ומשפטיו פעם אחר פעם: