מ"ג במדבר יט כב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנגעת תטמא עד הערב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַטָּמֵ֖א יִטְמָ֑א וְהַנֶּ֥פֶשׁ הַנֹּגַ֖עַת תִּטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכֹל דְּיִקְרַב בֵּיהּ מְסָאֲבָא יְהֵי מְסָאַב וֶאֱנָשׁ דְּיִקְרַב בֵּיהּ יְהֵי מְסָאַב עַד רַמְשָׁא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְכָל מִדַעַם דְיִקְרַב בֵּיהּ מְסָאֲבָא וְלָא בְהֵיסֵיטָא יְהֵי מְסָאָב וּבַר נַשׁ דְכֵי דְיִקְרַב בֵּיהּ יְהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא: |
רש"י
"והנפש הנגעת" - בו בטמא מת
"תטמא עד הערב" - מכאן למדנו שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה ומטמא אדם זהו פירושה לפי משמעה והלכותיה ומ"א העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן וזהו
ב. "ויקחו אליך" - משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם
"פרה אדמה" - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה כך תבא פרה ותכפר על העגל
"אדמה" - על שם (ישעיה א) אם יאדימו כתולע שהחטא קרוי אדום
"תמימה" - על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם
"לא עלה עליה עול" - כשם שפרקו מעליהם עול שמים
ג. "אל אלעזר הכהן" - כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו שאין קטיגור נעשה סניגור
ה. "ושרף את הפרה" - כשם שנשרף העגל
ו. "עץ ארז ואזוב ושני תולעת" - ג' מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו
ט. "למשמרת" - כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל שנאמר (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי וגו'. וכשם שהעגל מטמא כל העוסקין בו כך פרה מטמאה כל העוסקין בה וכשם שנטהרו באפרו שנאמר (שם) ויזר על פני המים וגו' כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וגו'
מפרשי רש"י
[כו] והנפש הנוגעת בטמא מת. פירוש, ולא אתא קרא רק להוסיף שיהיה גם כן האדם מקבל טומאה מן טמא מת, ולא תאמר "והנפש הנוגעת" שנגע במי שנטמא בטמא מת, דזה אינו, דהא כתיב "וכל אשר יגע בו הטמא יטמא", אפילו אוכלין ומשקין, ואין אוכלין ומשקין מטמאין אדם, אלא מפני שבכתוב הראשון דיבר באוכלין וכלים שנגע בהן טמא מת, קאמר הכא "והנפש הנוגעת" 'בו בטמא מת' יטמא גם כן עד הערב:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת – בּוֹ, בִּטְמֵא מֵת,
תִּטְמָא עַד הָעָרֶב – כָּאן לָמַדְנוּ שֶׁהַמֵּת אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ – אַב הַטֻּמְאָה וּמְטַמֵּא אָדָם (ספרי קל).
זֶהוּ פֵּרוּשָׁהּ לְפִי מַשְׁמָעָהּ וְהִלְכוֹתֶיהָ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה הֶעְתַּקְתִּי מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן, וְזֶהוּ:
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ – מִשֶּׁלָּהֶם; כְּשֵׁם שֶׁהֵם פֵּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב לָעֵגֶל מִשֶּׁלָּהֶם, כָּךְ יָבִיאוּ זוֹ לְכַפָּרָה מִשֶּׁלָּהֶם.
פָרָה אֲדֻמָּה – מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלָּטִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמְרוּ: תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ הַצּוֹאָה; כָּךְ תָּבֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל הָעֵגֶל (מדרש תנחומא חקת ח).
אֲדֻמָּה – עַל שֵׁם "אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע" (ישעיהו א,יח), שֶׁהַחֵטְא קָרוּי אָדֹם.
תְּמִימָה – עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ תְּמִימִים וְנַעֲשׂוּ בּוֹ בַּעֲלֵי מוּמִין; תָּבֹא זוֹ וּתְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, וְיַחְזְרוּ לְתַמּוּתָם.
לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל – כְּשֵׁם שֶׁפָּרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל שָׁמַיִם.
אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן – כְּשֵׁם שֶׁנִּקְהֲלוּ עַל אַהֲרֹן, שֶׁהוּא כֹּהֵן, לַעֲשׂוֹת הָעֵגֶל. וּלְפִי שֶׁאַהֲרֹן עָשָׂה אֶת הָעֵגֶל – לֹא נִתְּנָה לוֹ עֲבוֹדָה זוֹ עַל יָדוֹ, שֶׁאֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סַנֵּגוֹר (ר"ה כ"ו ע"א).
וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה – כְּשֵׁם שֶׁנִּשְׂרַף הָעֵגֶל.
עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת – שְׁלֹשָׁה מִינִין הַלָּלוּ כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ שֶׁנָּפְלוּ בָּעֵגֶל. וְאֶרֶז הוּא הַגָּבֹהַּ מִכָּל הָאִילָנוֹת, וְאֵזוֹב נָמוּךְ מִכֻּלָּם; סִימָן שֶׁהַגָּבֹהַּ שֶׁנִּתְגָּאָה וְחָטָא – יַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ כְּאֵזוֹב וְתוֹלַעַת וְיִתְכַּפֵּר לוֹ.
לְמִשְׁמֶרֶת – כְּמוֹ שֶׁפֶּשַׁע הָעֵגֶל שָׁמוּר לְדוֹרוֹת לְפֻרְעָנוּת, וְאֵין לְךָ פְּקֻדָּה שֶׁאֵין בָּהּ מִפְּקֻדַּת הָעֵגֶל (סנהדרין ק"ב ע"א), שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" וְגוֹמֵר (שמות לב,לד). וּכְשֵׁם שֶׁהָעֵגֶל מְטַמֵּא כָּל הָעוֹסְקִין בּוֹ, כָּךְ פָּרָה מְטַמְּאָה כָּל הָעוֹסְקִין בָּהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנִּטְהֲרוּ בְּאֶפְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם" וְגוֹמֵר (שם,כ), כָּךְ "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת" וְגוֹמֵר" (לקמן פסוק יז).רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ולבל נטעה שגם מי שנגע בו הטמא מת הוא טמא טומאת ז' לכן אמר שהנפש הנוגעת בו בטמא מת יטמא עד הערב, ודייק הנפש הנוגעת כי הכלים הנוגעים בטמא מת טמאים טומאת ז', וזה נודע בק"ו ממ"ש וכבסתם בגדיכם שמדבר בכלים הנוגעים באדם שנטמא בכלים הנוגעים במת (כנ"ל סי' נ"ז) וכ"ש כלים הנוגעים באדם שנטמא במת עצמו. ומ"ש ומה כלים שאינם טמאים ע"ג משכב התבאר בספרא מצורע (סי' קל"ב) אדם הנוגע במשכב מטמא בגדים ואין משכב הנוגע במשכב מטמא בגדים, וממ"ש אשר יגע בו הטמא יטמא
מבואר שטמא מת רק בנגיעה מטמא לא במשא, ויתר מ"ש הלמוד לכלים ואדם, ולכלים ואדם וכלים, התבאר למעלה (סי' נ"ז):מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כלים ואדם וכלים מנין? ת"ל וכבסתם בגדיכם, הא למדנו לכלים ואדם וכלים.
כלים וכלים מנין? אמרת ק"ו הוא: ומה כלים הנוגעים באדם הנוגע / בכלים הנוגעים במת - הרי הן טמאים; כלים הנוגעים בכלים וכלים הנוגעים במת - דין הוא שיהיו טמאים.
כלים באדם מנין? אמרת ק"ו הוא: ומה אם כלים הנוגעים בכלים - טמאים; כלים הנוגעים באדם הנוגע במת - דין הוא שיהו טמאים! או יהיה אדם מקבל טומאה מן המת לטמא את חבירו טומאת ז'? אמרת ק"ו הוא: ומה כלים, שהם טמאים על גבי משכב ומושב, הרי הם מקבלים טומאה מן המת לטמא אדם טומאת ז' - אדם, שמטמא משכב ומושב - אינו דין שיהיו מקבלים טומאה מן המת לטמא את חבירו טומאת ז'?! ת"ל והנפש הנוגעת תטמא עד הערב: טומאת ערב מטמא, ואין מקבל טומאה מן המת מלטמא את חבירו טומאת ז'.
או שמטמא בהיסט? אמרת ק"ו: ומה נבילה קלה, הרי מטמאה בהיסט - מת חמור, אינו דין שמטמא בהיסט? ת"ל וכל אשר יגע: במגע הוא מטמא, ואין מטמא בהיסט: