מ"ג במדבר יח טו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו ליהוה באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־פֶּ֣טֶר רֶ֠חֶם לְֽכׇל־בָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר־יַקְרִ֧יבוּ לַֽיהֹוָ֛ה בָּאָדָ֥ם וּבַבְּהֵמָ֖ה יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ אַ֣ךְ ׀ פָּדֹ֣ה תִפְדֶּ֗ה אֵ֚ת בְּכ֣וֹר הָֽאָדָ֔ם וְאֵ֛ת בְּכֽוֹר־הַבְּהֵמָ֥ה הַטְּמֵאָ֖ה תִּפְדֶּֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
כָּל פָּתַח וַלְדָּא לְכָל בִּשְׂרָא דִּיקָרְבוּן קֳדָם יְיָ בַּאֲנָשָׁא וּבִבְעִירָא יְהֵי לָךְ בְּרַם מִפְרָק תִּפְרוּק יָת בּוּכְרָא דַּאֲנָשָׁא וְיָת בּוּכְרָא דִּבְעִירָא מְסָאֲבָא תִּפְרוּק׃
ירושלמי (יונתן):
כָּל פְּתַח וַלְדָא לְכָל בִּשְרָא בִּבְעִירָא דְיִקְרְבוּן מִינָהּ קֳדָם יְיָ כְּדִינָא דְאֵינָשָׁא כֵּן דִינָא בִּבְעִירָא לְמֶהֱוֵי דִילָךְ בְּרַם מִפְרַק תִּפְרוֹק יַת בּוּכְרָא דְאֵינָשָׁא בְּחַמְשָׁא סִלְעִין וְיַת בּוּכְרָא דִבְעִירָא מְסָאָבָא תִּפְרוֹק בְּאִמְרַיָא:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא ""כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה'", פי' בהמה טהורה שמינו קרב לאפוקי חיה, שא"צ שהוא עצמו יהיה ראוי לקרב ונוציא בע"מ שעז"א באדם ובבהמה שבא להקיש בהמה לאדם כמו שיתבאר בסי' שאח"ז וכמו שבאדם אין הבדל בין בע"מ לתמים כן בבהמה:

"לב "באדם ובבהמה, מאמר זה נמצא במכלתא בא (סי' קב), ושם בארתי שכל דרוש נדרש מפסוק מיוחד, וממ"ש בכאן באדם ובבהמה יהיה לך נדרש שרשאי לתנו לכהן בכ"מ שירצה,ויתר הדרושים בארתי שם עיי"ש:

"לג "אך פדה תפדה וכו', כבר בארתי שמלת אך ממעט במשפט הזה עצמו, ר"ל שלא משכחת פדיון רק בבכור בהמה טמאה אבל בבכור בהמה טהורה לא משכחת פדיון אף כשמתה שלא תפדה להאכילה לכלבים רק צריך קבורה וכמו שפסק הרמב"ם (פ"ב מה' אסורי מזבח ה"י), ונוסחתי הוא כגי' הגר"א:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל פטר רחם לכל בשר. שומע אני אף חיה במשמע ת"ל אשר יקריבו לה' להוציא את החיה. במשמע מוציא את החיה ומוציא את בעל מום תלמוד לומר באדם ובבהמה להביא את בעל מום: באדם ובבהמה. בכורות ד את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לוים שאין לך בהם באדם לא יהיה לך בהם בבהמה. מקיש בכור אדם לבכור בהמה מה בכור בהמה נפל פטור מן הבכורה שם מט אף בכורי אדם נפל פטור מן הבכורה. מה בכור אדם נותנו לכהן בכל מקום שירצ' אף בכורי בהמה נותנם לכהן בכל מקום שירצה. לפי שהוא אומר דברים יב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם שומע אני אף ברחוק מקום יהיה חובה עליו לטפל בו ולהביאו בבית הבחירה תלמוד לומר באדם ובבהמה מה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי ליתנו בכל מקום שירצה ומה בכור אדם מטפל בו ל' יום שם כו אף בכור בהמה מטפל בו ל' יום: אך פדה תפדה. זהו שנשאלה בכרם ביבנה לפני חכמים בכור שמת מהו שיהיו הבעלים חייבים לפדותו ולהאכילו לכלבים. דרש ר' טרפון אך פדה תפדה אותו אותו אתה פודה אי אתה פודה את החיה ואת המתה. פודה את הטמאה ואי אתה פודה את הטהורה. אך פדה תפדה שם ה שומע אני אף שאר בהמה במשמע ת"ל שמות יג ופטר חמור תפדה בשה חמור אתה פודה ואי אתה פודה בכור כל שאר בהמה טמאה ופטר חמור תפדה בשה ושאר כל בהמה טמאה בכסות וכלים ת"ל עוד במקום אחר שם לד ופטר חמור תפדה בשה בשה אתה פודה אבל אי אתה פודה בכסות וכלים אם כן מה ת"ל אך פדה תפדה אם אינו ענין שפודים בהמה טמאה תניהו ענין שמקדישים בהמה טמאה לבדק הבית וחוזרי' ופודים אותו מהקדש בדק הבית. בכורות יג תפדה. מיד. אתה אומר תפדה מיד או אינו אלא לאחר זמן תלמוד לומר ופדויו מבן חדש תפדה. הקודש נפדה בחמש סלעים ונפדה לאחר זמן הא מה תלמוד לומר תפדה תפדה מיד.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

פדה. שנים במסרה אך פדה תפדה ואידך אח לא פדה יפדה היינו דאמר רבי יהושע רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים שניהם לכהן ואין האחד פוטר את חבירו והיינו אח לא פדה יפדה:

<< · מ"ג במדבר · יח · טו · >>