מ"ג במדבר ט יא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על מצות ומררים יאכלהו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בְּיַרְחָא תִּנְיָנָא בְּאַרְבְּעַת עֶשְׂרָא יוֹמָא בֵּין שִׁמְשַׁיָּא יַעְבְּדוּן יָתֵיהּ עַל פַּטִּיר וּמְרָרִין יֵיכְלֻנֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּיַרְחָא תִנְיָינָא הוּא יַרְחָא דְאִיָיר בְּאַרְבֵּיסַר יוֹמָא בֵּינֵי שִׁמְשָׁתָא יַעַבְדוּן יָתֵיהּ עַל פַּטִיר וּמְרָרִין יֵיכְלוּנֵיהּ: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מלבי"ם - התורה והמצוה
כה. על מצות ומרורים יאכלוהו לא ישאירו וכו' ככל חקת הפסח וכו' כבר התבאר למעלה (בהעלותך טז) שמ"ש בפסח ראשון ככל חוקותיו וככל משפטיו, במ"ש חקותיו היינו מצוות שבגופו וככל משפטיו היינו מצות שעל גופו. ומלת כל מרבה מצוות שלא על גופו. ופה שכ' רק ככל חקות הפסח היינו מצות שבגופו לבד כמו צלי ושה תמים זכר בן שנה.
אולם למה הוסיף מצות לא ישאירו ממנו ועצם לא תשברו בו על מצות שבגופו. ונדע מן ככל חקת הפסח. וזה ששאל, הוביף בו הכתוב שתי מצות, ר"ל שהם מיותרים. ומשיב מפני שבמצות שבגופו הכתוב מדבר. וזה מוכח ממ"ש בפר' ככל חקותיו וככל משפטיו. שמ"ש ככל משפטיו היינו מצוות שעל גופו, ופה לא אמר רק ככל חקת הפסח ולא אמר ככל משפטיו. מבואר שרק במצוות שבגופו הכתוב מדבר. ועל זה אמר או אף למצה שבעה ולבעור חמץ, שהוא מצוה שלא על גופו. וזה מפרש בגמרא פסחים (דף צה), וז"ל אמר מר יכול אף מצוה שלא על גופו, הא אמרת במצוה שבגופו הכתוב מדבר, ה"ק השתא דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו אלמא יעשו אותו [ר”ל ככל חקת הפסח יעשו אותו] לאו דווקא [ כי מצה הוא מצוה שעל גופו לא מצוה שבגופו]. אימא הוה ליה כפרט וכלל ונעשה כלל מוסיף על הפרט. ואפילו כל מילי נמי, תלמוד לומר ועצם לא תשברו בו. מה עצם מצוה שבגופו כו'. ר"ל שמזה ידעינן שמה שנאמר ככל חקת הפסח הוא דוקא מצוה שבגופו.
ואיסי בן יהודה סבירא ליה שאין צריך ללמוד זאת מן ועצם לא תשברו בו, כי מה שאמר ככל חקת הפסח מוסב על פרשת זאת חקת הפסח שבפ' בא. ושם לא נמצא רק מצות שבגופו , כל בן נכר לא יאכל בו לא תוציא וכו'. וידעינן מזה כל מצות שבגוף הפסח בעשייתו גם שיהיה זכר בן שנה וצלי שלא נזכר בפ' זאת חקת הפסח, רק בפ' הקודמות. כי זה נכלל במ”ש יעשו אותו ווה שייך לעשייתו. וע"כ הוצרך לכתוב שנית על מצות ומרורים וכן לא ישאירו ממנו עד בקר. שזה לא כתוב בפרשת זאת חוקת הפסח רק בפרשיות הקודמות ואינו נכלל במ”ש ככל חקת הפסח.
ומ”ש בפסח שני ועצם לא תשברו בו הגם שזה כתוב בפ' זאת חקת הפסח מפרש בגמרא שמבע"ל לאחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח. ובמ"ש מיושב מה שהתפלאו רש"י ותוס' שם עמ"ש איסי בן יהודה האי עצם מאי עביד ליה, תימא לאיסי לא ישאירו ממנו מאי עביד ליה. ולמ"ש מה שאמר איסי במצוה שבגופו הכתוב מדבר, הייינו מצוה שנאמר פרשת זאת חקת הפסח. וכבר העירותי כן בפירוש המכילתא (בא פ"ז) עיי"ש.