מ"ג במדבר טו כ



מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה כִּתְרוּמַ֣ת גֹּ֔רֶן כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ אֹתָֽהּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
רֵישׁ אָצְוָתְכוֹן חַלְּתָא תַּפְרְשׁוּן אַפְרָשׁוּתָא כְּמָא דְּמַפְרְשִׁין מִן אִדְּרָא כֵּן תַּפְרְשׁוּן יָתַהּ׃
ירושלמי (יונתן):
שֵׁירוּי אַצְוַותְכוֹן חַלְתָא חַד מִן עֶשְרִין וְאַרְבָּעָה תִּפְרְשׁוּן אַפְרָשׁוּתָא לְכַהֲנָא כְּמָא דִמְפָרְשִׁין מִן אִדְרָא הֵיכְדֵין תִּפְרְשׁוּן יָתָהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ראשית ערסתכם" - כשתלושו כדי עיסותיכם שאתם רגילין ללוש במדבר וכמה היא (שמות טז) וימודו בעומר עומר לגלגלת (ושיעורו מ"ג ביצים וחומש ביצה) תרימו מראשיתה כלו' קודם שתאכלו ממנה ראשית תלקח חלה אחת תרומה לשם ה'

"חלה" - טורטי"ל בלע"ז

"כתרומת גורן" - שלא נאמר בה שיעור ולא כתרומת מעשר שנא' בה שיעור אבל חכמים נתנו שיעור לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה ולנחתום אחד מארבעים ושמונה

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם – כְּשֶׁתָּלוּשׁוּ כְּדֵי עֲרִיסוֹתֵיכֶם שֶׁאַתֶּם רְגִילִין לָלוּשׁ בַּמִּדְבָּר, וְכַמָּה הִיא? "וַיָּמֹדוּ בָעֹמֶר" (שמות טז,יח), "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שם,טז) (וְשִׁעוּרוֹ אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה) (עירובין פ"ג ע"ב) – תָּרִימוּ מֵרֵאשִׁיתָהּ, כְּלוֹמַר: קֹדֶם שֶׁתֹּאכְלוּ מִמֶּנָּה – רֵאשִׁית חֶלְקָהּ, חַלָּה אַחַת מִמֶּנָה תָּרִימוּ תְרוּמָה לְשֵׁם ה'.
חַלָּה – טורטי"ל [tortel = עוגה עגולה] בְּלַעַז.
כִּתְרוּמַת גֹּרֶן – שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר, וְלֹא כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר. אֲבָל חֲכָמִים נָתְנוּ שִׁעוּר, לְבַעַל הַבַּיִת – אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, וְלַנַּחְתּוֹם – אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה (ספרי קי; ]]משנה חלה ב ז|חלה פ"ב מ"ז]]).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

כתרומת גורן: שהיא ראשית דגנך אף זו מראשית עריסותיכם, וכן שנינו בע"ז ובשבת:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. מצות חלה אינה נוהגת במדבר, אבל נתחייבו בה מיד בכניסתן לארץ. ומה שהזכיר לשון מלחם הארץ הוצרך לומר כן לפי שבמדבר היו אוכלים לחם השמים שהיה קדוש, ולכך צוה כי כשיבאו לארץ ויאכלו מלחם הארץ שיקדשו אותה במצוה והיא מצות חלה ועל כן הזכיר בו את השם, ואמר מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. ומצוה מן התורה להפריש החלה מן העיסה, שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. והמפריש מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה, בין בארץ בין בחוצה לארץ. ועקר מצות חלה מן התורה אינו אלא בארץ, שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ, ובזמן שכל ישראל שם שנאמר בבאכם, בביאת כלכם אמרתי ולא בביאת מקצתכם ולפיכך חלה בזמן הזה אפילו בימי עזרא בא"י אינו אלא מדברי סופרים. ומה שאנו מפרישין חלה בחוצה לארץ עכשיו מדברי סופרים הוא כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל. ואין לחלה שיעור מן התורה אפילו הפריש כשעורה פטר את העיסה, אבל מדברי סופרים שמפרישין אחד מכ"ד מהעיסה כדי שיהא בה מתנה לכהן, שנאמר (דברים יח) תתן לו, תן לו דבר הראוי ליתן במתנה. וחלה בזמן הזה הואיל ועקר החיוב מדבריהם אינה אסורה באכילה אלא לכהן שטומאה יוצאה מגופו, כגון בעלי קרין וזבין וזבות ונדות ויולדות ומצורעים אבל שאר הטמאים במגע הטומאות ואפילו טמא מת מותרין באכילה, לפיכך נותנין אותה לכהן קטן שלא ראה קרי עדיין או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה ואין צריך להפריש שניהם לאש.

וע"ד הקבלה מצות החלה שהיא מצוה יחידה בעיסה תרמוז לכנסת ישראל שכתוב בה (שיר ו) אחת היא יונתי תמתי, והיא המעשר והתרומה, כי נקראת תרומה שנאמר חלה תרימו תרומה, ונקראת ראשית שנאמר ראשית עריסותיכם, כי היא כלולה מן החכמה העליונה הנקראת גם כן ראשית שהיא ראשית הראשית הנרמזת במלת בראשית.

ואם תשכיל זאת תדע עקר הטעם במה שאין חיוב המצוה מן התורה אלא בארץ ובזמן שהשכינה שורה במקדש, זהו בביאת כלכם ולא בביאת מקצתכם, ואולי מפני זה הוקבעו בכתוב הזה עשר תיבות.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חלה תרימו תרומה" אחר חטא המרגלים הצריך גם החלה למען יהיו ראויים שתחול ברכה בבתיהם כאמרו וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך וכן אליהו עשי לי משם עגה קטנה בראשונה והוצאת לי (ולך ולבנך תעשי באחרונה) כי כה אמר ה' כד הקמח לא תכלה:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

כו. כתרומת גרן כן תרימו אותה מה תרומת גרן אחת [לאלף] אף חלה אחת [לאלף] מה תרומת גרן מדמעת ועולה באחד ומאה (אף זו אם נפלה לתוך מאה מדמעת) וחייבים בחומש, אף תרומת חלה כיוצא בה, דברי ר' יאשיה. [אמר לו] ר' יונתן (אומר) אתה מקישה לתרומת גרן סתומה, אני אקישה לתרומת מעשר המפורשת. (אומר לו) ותנטל אחת מעשרה. (אמר לו תנטל) אמר לו הרי הוא אומר כתרומת גרן כן תרימו אותה, לתרומת גרן הקשתה ולא הקשתה לתרומת מעשר.

ל. מראשית עריסותיכם - שומע אני אף עיסת תרומה ועיסת מעשר שני במשמע? תלמוד לומר: חלה תרימו תרומה - את שמורם קודש והשאר חול, ולא שזה וזה קודש. אבל אמרו: עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

חלה. תגין על ה"א שה' דברים חייבין בחלה. חמשת רבעים קמח חייבין:

<< · מ"ג במדבר · טו · כ · >>