מ"ג במדבר ו יב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והזיר ליהוה את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִזִּיר לַיהוָה אֶת יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִזִּ֤יר לַֽיהֹוָה֙ אֶת־יְמֵ֣י נִזְר֔וֹ וְהֵבִ֛יא כֶּ֥בֶשׂ בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְאָשָׁ֑ם וְהַיָּמִ֤ים הָרִאשֹׁנִים֙ יִפְּל֔וּ כִּ֥י טָמֵ֖א נִזְרֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיִזַּר קֳדָם יְיָ יָת יוֹמֵי נִזְרֵיהּ וְיַיְתֵי אִמַּר בַּר שַׁתֵּיהּ לַאֲשָׁמָא וְיוֹמַיָּא קַדְמָאֵי יִבְטְלוּן אֲרֵי אִסְתָּאַב נִזְרֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַפְרֵשׁ קֳדָם יְיָ יַת יוֹמֵי נִזְרֵיהּ וְיַיְתֵי אִמַר בַּר שַׁתֵּיהּ לְאַשָׁמָא וְיוֹמַיָא קַדְמָאֵי יְבַטְלוּן אֲרוּם אִסְתָּאֵב נִזְרֵיהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ – לֹא יַעֲלוּ מִן הַמִּנְיָן (ספרי לא).
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
קכא. כי טמא נזרו (שם מד) הטומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותר את הכל. שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור בתגלחת אם למדתי לטומאה שסותרת את הכל אף התגלחת תסתור את הכל. ועוד קל וחומר אם טומאה שלא עשה בה המתטמא כמטמא הרי הוא סותר את הכל, תגלחת שעשה בה המתגלח כמגלח אינו דין שתסתור את הכל. תלמוד לומר כי טמא נזרו, הטומאה סותרת הכל ואין התגלחת סותרת הכל (שם יז). אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין, ימי חליטה מנין. ודין הוא הואיל וימי טומאתו טעון תגלחת ומביא קרבן וימי חלוטו טעון הגלחת ומביא קרבן, אם למדתי לימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין אף ימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי טומאתו שמבטל בהם את הקודמים לפיכך אין עולים לו מן המנין תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהם את הקודמים לפיכך יעלו לו מן המנין. אמרת קל וחומר הוא אם מי שנזר בקבר ושערו ראוי לתגלחת (ימי) נזירות אין עולים לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת זוירות אינו דין שלא יעלו לו מן המנין. הוא הדין לימי ספרו. או כשם שאין ימי חלוטו (אין) עולים לו מן המנין, כך ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. והדין נותן, הואיל וימי חלוטו מטמא משכב ומושב אם למדתי לימי חלוטו שאין עולים לו מן המנין אף ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי חלוטו שטעון הוא תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולים לו מן המנין, תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך יעלו לו מן המנין. מכאן אמרו (שם י”ד) ימי חלוטו של מצורע וימי ספרו כיוצא בהם אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע (וימי ספרו כיוצא בהם) הרי אלו עולים מן המנין.
קכב. (והזיר לה' את ימי נזרו) [כל ימי הזירו לה'] לעשות ימים שלאחר נזירות בימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. או לא יהיה חייב על הטומאה עד שישלים את נזירותו. הרי אתה דן, הואיל ואסור ביין ואסור לטומאה אם למדתי ליין שעשה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף טומאה נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
ועוד קל וחומר ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נוירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת (שם מ”ד) ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי תגלחת תוכיח שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. היא תוכיח לטומאה שאף על פי שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
ועוד קל וחומר ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאה קרבן. לא אם אמרת בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה המטמא כמתטמא לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי היין יוכיח שלא עשה בו המשקה כשותה עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. (ועוד קל וחומר) והיא תוכיח לטומאה שאעפ"י שלא עשה המטמא כמתטמא נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
ועוד קל וחומר ומה יין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן טומאה שסותרת אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
הואיל וחור הדין חלילה, תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין. וכי הנזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון גזירה שוה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר, מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות בימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכ. והימים הראשונים יפלו מבואר שדוקא אם יש שני ימים, אבל נטמא בתחלת הנזירות אינו סותר. אבל מה שדריש על נטמא ביום מאה מי שיש לו אחרונים סותר, שזה אליבא דר”א. משמע שעקר הלמוד ממה שאמר ר' יהודה בשם ר”א (בדף ו' ודף כ') נטמא ביום מלאת, תן לו תורת נזיר. הרי שלא למד מן דיוקא דמכלל דאיכא אחרונים. וע"כ הרמב"ם לא פסק כר”א בהא אע"ג שבנטמא בתחלת מאה פסק כוותיה וכבר האריכו בזה המפרשים.
קכא. כי טמא נזרו , זה מיותר שכבר אמר וטמא ראש נזרו ופי' שבא ללמד שרק מחמת טומאה יפלו הימים הראשונים לא מחמת תגלחת שאין תגלחת סותר רק שלשים שלא יש פרע. וגם למדו שימי חלוטו של מצורע וימי ספרו הגם שאין עולה מן המנין, בכ"ז אין הימים הראשונים נופלים ודינו כנטמא בטומאה שאין הנזיד מגלח עליהם. שימי טומאתו אין עולים לו ואינו סותר את הקודמים אחר שאין מביא קרבן. אבל לשלא יעלו לו, הוא ק"ו מנזיר בקבר, ששערו ראוי לתגלחת נזיר, וכל ברייתא זו מובא בנזיר (דף נו).
קכב. ומה שאמר כל ימי הזירו לה' , פי' עד הבאת קרבנותיו והוכיחו זה ממה שאמר ואחר ישתה הנזיר יין וכבר בא מאמר כזה למעלה ( נשא צה נשא קב ) ושם פרשתי.