מ"ג במדבר ג מה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם והיו לי הלוים אני יהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי יְהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
קַ֣ח אֶת־הַלְוִיִּ֗ם תַּ֤חַת כׇּל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־בֶּהֱמַ֥ת הַלְוִיִּ֖ם תַּ֣חַת בְּהֶמְתָּ֑ם וְהָיוּ־לִ֥י הַלְוִיִּ֖ם אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | קָרֵיב יָת לֵיוָאֵי חֲלָף כָּל בּוּכְרָא בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָת בְּעִירָא דְּלֵיוָאֵי חֲלָף בְּעִירְהוֹן וִיהוֹן מְשַׁמְּשִׁין קֳדָמַי לֵיוָאֵי אֲנָא יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | קָרֵיב יַת לֵיוָאֵי חֲלַף כָּל בּוּכְרָא בִּבְנֵי יִשְרָאֵל וְיַת בְּעִירָא לֵיוָאֵי חֲלַף בְּעִירֵיהוֹן וִיהוֹן מְשַׁמְשִׁין קֳדָמָי לֵיוָאֵי אֲנָא יְיָ: |
רש"י
ונראה דהכי פריך; 'אפילו מבכור טהורה נפטרו', כלומר לפי סברתך דיליף לה בקל וחומר, אם הפקיע בהמתן של לוים בהמתן של ישראל במדבר - אינו דין שתפקיע את עצמה, ולפי זה אנו צריכין לומר שבמדבר היו מפקיעין בהמות טמאות של לוים בכור בהמות טמאות של ישראל, ולא שהיה הפקעתן על ידי שה, דאם היה הפקעתן על ידי שה, איך באת ללמוד שיהא בכור בהמה טמאה פטורה אפילו בלא שה, דכיון דבהמה טמאה לא פטר את בכור בהמה טמאה, ליכא למילף קל וחומר, שהרי דין הוא שיפטור שה לוי את בכור בהמה טמאה, דהא גבי ישראל נמי בהאי גוונא פוטר דרך פדיון, שיתן שה בפטר חמור (שמות י"ג, י"ג). אלא על כרחך אביי סבירא ליה שלא היה הפטור שפטר בהמת הלוים - שה דידהו פטר בכור בהמת ישראל, אלא בהמה תחת בהמה, והפקיעו בהמות טמאות עצמם של לוים את של ישראל, דנתנה התורה בהמתן של לוים תחת בכורי [בהמות] ישראל. ולפי זאת הסברא גופיה נמי היה פוטר בהמת הלוים בכור בהמה טהורה של ישראל כמו בבכור בהמה טמאה. ולכך פריך רבא, דהשתא לפי סברתך נימא נמי שבכור בהמה טהורה דידהו נמי נפטרו, דהא את אמרת דבהמה של לוים פקעי קדושת בכורות בהמות ישראל:
והתם נמי בעי מתחלה למימר דלא היה שה הלוים פוטר את בכור בהמה טמאה, דאמר שם (בכורות ריש ד ע"ב) 'וממאי דבשה', כלומר שהיו פודין הלוים שה שלהם בכור בהמה טמאה. משמע דהמקשה הוי בעי למימר שלא פדו שה של לוים בכור בהמה טמאה, אלא בהמה טמאה עצמה פטר הבכור בהמה טמאה של ישראל, ולכך אמר 'ממאי דבשה'. וכך יש לומר דהוי סברת אביי. ולפיכך מתרץ רבא דלא פטרי בהמות של לוים בכורי בהמות ישראל כלל, אלא אדם אדם פטר, ובהמה דפטרי במדבר - היינו דווקא שנתן שה בעד פטרי חמור, ולא לאפקועי קדושתייהו כלל. דזה אין הפקעת קדושתם, כיון דנתן שה בעד בכור בהמה טמאה, שזה הוא דרך פדיון. וממילא בכור בהמה טהורה של ישראל לא היו יוצאין לחולין, ונשארין בקדושתיהן:
וכן מוכח כל הסוגיא דבכורות, דקאמר שם (ד ע"ב) 'אמר רבי חנינא שה אחד של לוי פוטר כמה פטרי חמוריהם של ישראל. תדע לך, שהרי מנה העודפים באדם וכו. ולא לשתמט בשום דוכתא לומר בהמה אחת של לוי פטר כמה בכורים של ישראל, ולמה נקט למילתיה בפטרי חמורים דווקא - אי סלקא דעתך דאף בכור בהמה טהורה פטר. ועוד, דקאמר שם 'דילמא לא הוי עודפים', וקאמר - לא סלקא דעתך, דכתיב (להלן לב, א) "ומקנה רב היה לבני ראובן וגו'". וקאמר, דלמא אפילו הכי פשוטי הלוים לבהדי פטרי חמורים הוי קאי, דמשמע הכי קאמר, שדרך בהמה להיות לה פשוטים הרבה. והשתא יקשה לך, כיון שצריך פשוטי לבהדי פטרי חמורים, בכורי שה איך נפדו, ולא קאמר רק דפשוטי שה הלוים נגד בכורי בהמה טמאה, ואם כן באיזה עניין נפדו בכור בהמה טהורה של שה. וכבר פרשנו הסוגיא שפיר דלא קשיא הא דקאמר (בכורות ריש ד.) 'אפילו מבכור בהמה טהורה נמי לפטרו', שהוא לפי סברת אביי:
אך קשה, דקאמר שם (בכורות דף ד.) רב ספרא לאביי 'לדידך בן לוי דהוי ליה שה ואפקע - לפקע, דלא הוי ליה שה לא מפקע - לא לפקע'. ואם כן משמע דאף אביי סבר דהוי אפקעתן על ידי שה ולא על ידי בהמתן של לוים תחת בהמתן של ישראל, ויש לומר, דרב ספרא לא בעי למימר עתה אם היו הלוים פוטרים על ידי שה או על ידי בהמתן של לוים, דבין שהיו הלוים פוטרים על ידי בהמתן או שהיו פוטרין על ידי שה פריך שפיר, דאם היו פוטרין על ידי בהמתן של לוים נמי יש להקשות 'בן לוי דהוי ליה בהמות ואפקע - לפקע, דלא הוי ליה בהמות ולא אפקע - לא לפקע'. ולא ירד רב ספרא לחלק אליבא דאביי במאי פטר. אבל רבא מדקדק כך אליבא דאביי, כדי להקשות מבכורי בהמה טהורה:
ועוד יש לומר, דאף אליבא דאביי היו הלוים פוטרים בשה, דכיון דמצאנו בתורה דשה ניתן תחת פטר חמור (שמות י"ג, י"ג), אם כן היה הפקעת הלוים בשה, דאין ענין בהמה טמאה לפטר חמור - שיפקיע בהמה טמאה את פטרי חמורים של ישראל, רק דהוי בעי למימר דלא היה זה דרך פדיון, שיהיה נפדה ויוצא לחולין פטר חמור של ישראל על ידי פדיון שה של לוי. דאם היה דרך פדיון - תו ליכא למילף בקל וחומר דיהיו פטורים פטרי חמורים של לוים מפדיון מקל וחומר דהפקיעו בכורי בהמה טמאה של ישראל, דאין ענין זה לזה, דגבי שה שלהם דרך פדיון היה, ולא שייך זה בבהמה טמאה שלהם שיהיו פטורים בלא פדיון, אלא על כרחך אביי סבר דלאו דרך פדיון היה, רק משום קדושת הלוים אף בהמתן מפקיע קדושת בכור של ישראל, ובלא פדיון:
והשתא מקשה, אם כן על כרחך אתה סובר גם כן דבהמה טהורה של לוים היה מפקיע בכור בהמה טהורה של ישראל מפני קדושת הלוים, ואם כן יהיו עכשיו בכורי בהמה טהורה של לוים פטורים מן הבכורה מקל וחומר; דמה אם הפקיעו בהמתן קדושת בכורי בהמות של ישראל, אינו דין שיפקיעו עצמן. אבל רבא סבירא ליה דלא פטר בהמת הלוים בהמתן של ישראל רק במקום דהוי פדיון, ולא משום קדושת הלוים. ולענין אדם שפטורים הלוים מלפדות בכוריהם - הוי קל וחומר שפיר, דהא באדם יש קדושה ומפקיע, אבל לענין בכורי בהמה טהורה לא אמרינן כך, דלא שייך בהו פדיון, ואין בהם קדושה:
והכי נמי לא דרשינן קל וחומר לענין שתהא פטרי חמוריהם פטורים מן הבכורה, שאם הפקיעו בהמתם פטרי חמוריהן כל שכן שהם פטורין, דהא בהמה טמאה של לוים לא פטר, רק שה דרך פדיון, וליכא למילף מזה קל וחומר דבהמה טמאה שלהן תהא פטורה. וגם כן ליכא למילף דשה שלהן יהא פטור מן הבכורה - דהא הפקיע שה שלהן פטרי חמוריהן של ישראל, דהתם פטר חמור הוא דפטור דרך פדיון, אבל לא בכור בהמה טהורה, שאין בבהמתן קדושה. והשתא כל השיטה נכונה, והכל נכון:
[יט] ושה אחד פוטר וכו'. רצה לומר, דאין פירוש "בהמת הלוים תחת בהמתן" שדוקא כל בהמתן, אבל שה אחד לא, דזה אינו, אפילו לא היה כאן אלא שה אחד פוטר כל בהמות ישראל. ומה שכתב "בהמת הלוים" כולם, כדי לומר לך שאין צריך ליחד ולברר ולומר שהיה תחת פטרי חמורים של ישראל, ולכך כתב סתם "בהמת הלוים", דהשתא אין צריך שום בירור כלל, רק בהמת הלוים תחת בהמתן:
[כ] תדע וכו'. והקשה הרא"ם, דהא בגמרא (בכורות דף ד:) פריך אהא, וקאמר דילמא לא היו עודפים כלל, והוצרך לשנות משינוי דקרא, דקאמר התם; אם כן לכתוב 'בהמת בהמת', או 'בהמתן בהמתן', מאי "בהמת בהמתן", שמע מינה דאפילו בהמה אחת של לוים תחת כמה פטרי חמורים של ישראל. ואם כן קשיא, דלמה כתב רש"י ראיה שהיא דחויה בגמרא. ונראה לומר, דודאי בגמרא שרצה למילף דין זה ששה אחד פוטר כמה בכורים מ"בהמת (ישראל) [הלוים]", ולא מצינו למילף שום דין רק בי"ג מדות (תו"כ ר"פ ויקרא) או מיתור דקרא, דאימא אין הכי נמי היו שוים לגמרי בהמת הלוים ובכורי בהמות ישראל, אף על גב דרחוק שיהיו שוים לגמרי, לכך לא יליף בגמרא מהך סברא, כיון שיש לומר דאין הכי נמי, דלא היה עודף באחד מהם. אבל רש"י כתב לפי פשוטו, דפשיטא אין לפרש כן לפי הסברא, דדוחק הוא לומר שהיה המנין שוה בהם לגמרי:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הבכורים ועד עתה לא נפדו, כי לא נתפרש למי יתנו כסף הפדיון וכמה יתנו, וגם אחר שנבחרו הלוים נשארה מצות פדיון בכור אדם ובכור פטר חמור לדורות, וחדש לו כי בכורים
של עתה לא יצטרכו פדיון כסף כי הלוים יפדו אותם בין באדם בין בבהמה, רק העודפים על הלוים הם יתנו כסף פדיונם וכן הבכורות שיולדו בימים הבאים: