תרגום שני על אסתר/ט

(א) ובתרי עסר לירחא הוא ירחא דאדר בתלת עסר יומין ביה דקריבו פתגמוי דמלכא וגזירתיה למתעבדא ביומא דסבירו בעלי דבביהון דיהודאי למישלט בהון ביה ביומא אתהפיכו יהודאי ושליטו בשנאיהון.

(ב) ואיתכנישו יהודאי בקרויהון בכל מדינתיה דמלכא אחשורוש למפשט ית ידיהון ולמיקטלא איינשא רבעו לבישתהון וגברא לא קם מקדמיהון מטול דנפלת אימתהון על כל עממיא.

(ג) וכל שילטוני דמדינתא ומגיסתרני ורברבניא ועבדי עיבידתא דמלכא משבחין ית יהודאי מטול דנפלת אימתא דמרדכי עליהון.

(ד) מטול דתקיף הוא מרדכי בבייתיה דמלכא ושמעיה אזיל בבל מדינתא מטול דגברא מרדכי אזיל ותקיף.

(ה) וקטלו יהודאי בבעלי דבביהון מחתא דחרבא ודקטלא ודשציא ועבדו אוף בשנאיהון כרעותהון היך צביוני נפשהון.

(ו) ובשושן בירתא קטילו יהודאי וגמרו חמש מאה גברין.

$$$

(י) וית עשרתוי בנוי דהמן בר המדתא דהוה מעיק ליהודאי קטילו אלא בביזתא לא אושיטו ית ידיהון.

(יא) ביומא ההוא על מיניינא דקטיליא בשושן בירתא קדם מלכא.

(יב) ואמר מלכא לאסתר מלכתא בשושן בירתא קטילו יהודאי וגמרו חמש מאה גברין וית עשרתוי בנוי דהמן בשאר מדינתא דמלכא מה עבדו. מה שאלתיך ויתייהיב לך ומה בעותיך תוב ותתעבד.

(יג) ואמרת אסתר אין על מלכא שפיר יתן אוף למחר ליהודאי דאית בשושן למעבד היך גזירת יומא הדין וית עשרתוי בנוי דהמן יתלון על צליבא.

(יד) ואמר מלכא למתעבדא כדין ודיטגמא איתפרסמת בשושן. המן איצטלב על תלתא אמין פרשנדתא רחיק מיניה אמתא חדא. פרשנדתא איצטלב על תלת אמין דלפון רחיק מיניה אמתא חדא. דלפון איצטלב על תלת אמין אספתא רחיק מיניה אמתא חדא. אספתא איצטלב על תלת אמין פורתא רחיק מיניה אמתא חדא. פורתא איצטלב על תלת אמין אדליא רחיק מיניה אמתא חדא. אדליא איצטלב על תלת אמין ארידתא רחיק מיניה אמתא חדא. ארידתא איצטלב על תלת אמין פרמשתא רחיק מיניה אמתא חדא. פרמשתא איצטלב על תלת אמין אריסי רחיק מיניה אמתא חדא. אריסי איצטלב על תלת אמין ארידי רחיק מיניה אמתא חדא. ארידי איצטלב על תלת אמין ויזתא רחיק מיניה אמתא חדא דהוא עשיראה. עשרתי בנוי דהמן איצטלבו על צליבא. והוא צליבא משקע בארעא תלת אמין ובריח הוה רם תלת אמין מן ארעא והוה אורכיה דצליבא ארבעין וארבעה אמין. והמן צליב ברישיה הוה סכום דצליבא חמשין אמין. ואתא מרדכי וחזא ית המן ולבנוי דצליבן על צליבא עני מרדכי ואמר להמן את חשבת למעבד בישא לעמא בית ישראל ויודע סתירתא ומחשבתא אסיק מחשבתך ברישך. את בעי למקטל יתן ולמשיציא יתן מתחות כנפוי דאבונן דבשמיא ואינון עבדין עמך וצלבינון יתך ולבניך תחות כנפך.

(טו) ואיתכנישו יהודאי דהוו בשושן בירתא תוב ביומא דארבעת עשר לירח אדר וקטילו בשושן תלת מאה גברין ובביזתא לא אושיטו ית ידיהון.

(טז) ושרכא יהודאי דהוו במדינתא דמלכא אחשורוש איתכנישו וקמו והוון מרי נפשיהון ואיתניחו מן בעלי דבביהון וקטילו בשנאיהון שבעין וחמשה אלפין ובביזתא לא אושיטו ידיהון. ואילין אינון גבראין דקטילו יהודאי בשושן הינון שנאיהון דישראל דהוון אמרין לדבית ישראל מיכא ועד דקליל יומין אנן קטלינן לכון וטרפינן בניכון לארעא.

(יז) ביום תלת עשר יומין לירח אדר ואיתניחו בארבעה עשר ביה ועבדו יתיה יומא דחדותא ומשקיא.

(יח) ויהודאי דהוו בשושן איתכנשו בתלת עשר ביה ובארבעת עשר ביה ואיתניחו בחמשא עשר ביה ועבדו יתיה יומא דחדוותא ומשקיא.

(יט) מטול הכנת יהודאי דהוו בכופרניא דיתבין בקירויא דקירתתא עבדין ית יומא דארבעת עשר לירחא דאדר חדוותא ומשקיא ויומא טבא ומשלחין מאני גבר לחבריה.

(כ) וכתב מרדכי ית פיתגמיא האילין ושדר איגרתא על כולהון יהודאי דאית בכל מדינתא דמלכא אחשורוש קריביא ורחיקיא.

(כא) למקיימא עליהון למיהוי עבדין ית יומא דארבעת עשר לירחא דאדר וית יומא דחמשת עשר ביה בכל שתא ושתא.

(כב) היך יומין דאיתניחו בהון יהודאי מן בעלי דבביהון וירחא דאיתהפיך להון מן אבלא לחדותא ומן עקתא ליומא טבתא למיעבד יתהון יומתא דמשקיא וחדוותא ומשאלין מאני גבר לחבריה ויהבין מתנתא למיסכניא.

(כג) וקבילו יהודאי עליהון ית מה דשריאו למעבד וית מה דכתב מרדכי עליהון.

(כד) מטול דהמן בר המדתא אגגיא מעיקיהון דיהודאי חשיב על יהודאי למגרמא יתהון צבע פיסא רמא ערבא וסבתמא לכל עדבא למגרמא יתהון ולמשיצאה יתהון. וכד חזו להמן ולבנוי דצליבן על צליבא יומין סגיאין אמרין למה אסתר עברה על מה דכתיב לא תבית נבילתיה על צליבא ענת אסתר ואמרת להון על דקטל שאול מלכא לגיורא דגבעונאי הוון בנוי צליבין על צליבא מן שירוי דחצדא דשערין עד יומא דנחת מיטרא דהוון שיתא ירחין. וכד הוון דבית ישראל סלקין נתחזון בבית מקדשא הוון עממיא אמרין להון למה אילין צליבן ענו דבית ישראל ואמרין להון על דפשט אבוהון ידיה בגיורי דגבעונאי וקטל יתהון. המן רשיעא דבעא לשיציא לדבית ישראל על אחת כמה וכמה יהוי הוא ובנוי צליבן על צליבא כל יומי עלמא.

(כה) ומעלת אסתר קדם מלכא אמרת מה דכתיב בפיפרא דישתיצאה ישתיצון ית דוכרניהון דבית עמלק מתחות שמיא וקם המן מזרעיתיה דבית עמלק וחשיב מחשבת בישא על דבית ישראל ומחשבתיה ברישיה סלקת וצלבו יתיה וית בנוי על צליבא.

(כו) מטול כדין קרו ליומתא האילין פורים על שם פורתא ועקתא דארע יתהון מטול כתבא ומפרש באיגרתא הדא מה חזו על כדין ומה ארע יתהון.

(כז) קיימו וקבילו יהודאי עליהון ועל בניהון ועל כל מה דאיתספון עליהון ולא יפסקון למיהוי עבדין ית תרין יומיא האילין היך כתביהון והיך זמניהון בכל שתא ושתא.

(כח) ויומיא האילין נזכרין ונתעבדו בכל דרא ודרא זרעיתא וזרעיתא מדינתא ומדינתא וקריתא וקריתא ויומי דפוריא האילין לא יעברון מיגו יהודאי דוכרניהון לא יפסוק מגו בניהון.

(כט) וכתבת אסתר מלכתא ברתיה דאביחיל ומרדכי יהודאה ית כל תוקפא למקיימא ית איגרתא דפוריא הדא תניינות. מטול דאין הוות שתא דעיבורתא לא יקרון מגילתא באדר קדמאה אלא באדר אחרינא יקרון יתה.

(ל) ושדר איגרתא על כולהון יהודאי על מאה ועשרין ושבע מדינן דמלכות אחשורוש מילוי דשלמא ודקושטא.

(לא) למקיימא ית יומתא דפוריא האילין בזמניהון היך מה דקיימו עליהון מרדכי יהודאה ואסתר מלכתא היך דקיימו על נפשיהון ועל בניהון מילי דצומא ודתעניתא.

(לב) ומימר דאסתר איתקיים מיליי דפוריא האילין ואיתכתב בסיפרא.