מ"ג אסתר ט יב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ וּמַה־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ׃
תרגום שני (כל הפרק)
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- אם המלך התרעם על שהרבו מספר ההרוגים, מדוע אמר לאסתר שתבקש עוד, הלנצח תאכל חרב,
- וגם גזירתו זאת ליתן רשות ליהודים להרוג באנשי מדינתו סכלות מבוארת ולא נשמע כזאת :
מדרש רבה
פרק ט/פסוק יב
ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו ואבד חמש מאות איש (אסתר ט, יב) בגמרא (מגילה דף טז.) אמר רבי אלעזר מלמד שבא המלאך וסטרו על פיו, פירש כי הוקשה לו מה שאמר הרגו ואבד ודי היה לו במה שאמר הרגו בלבד כי לשון אבוד משמע אבוד דהוא הפסד כמו כל אבידה שהוא הפסד והוא כליון בעולם וכאלו הביא הפסד לעולם ולא היה לו לאחשורוש לומר כך לאסתר כאלו היה כועס מה שעשה הפסד ואבוד בעולם וכאלו מתחרט אחשורוש ולכך פרשו בודאי שהיה כועס ואמר איך שהרגו ואבד ומה שכתיב אחריו (שם ט, יב) ומה שאלתך וגומר כי בא מלאך וסטרו על פיו עד שאמר אחר כך ומה שאלתך עוד וגו' ובזה יתורץ ג"כ כי לפי הדעת אין זה סברא מאחר שלא בקשה אסתר דבר יותר למה יאמר אחשורוש ומה שאלתך עוד כי אין למלך ראוי שיאמר שישאל עוד ועל זה אמרו כי בודאי הוא היה אומר בכעס הרגו ואבד רק כי המלאך סטרו על פיו עד שאמר מה שאלתך ויש לשאול כיון שכתיב (שם ט, טז) המספר שהרגו בשאר כל המדינות א"כ למה כתיב קרא דלעיל (שם ט, ה) ויכו היהודים בכל אויביהם ולמה צריך לכתוב ויש לפרש כי קרא דלעיל כתיב שלא תאמר כי לא היו יכולים להכות היהודים רק מספר הזה ולא יותר כי המלך אין רוצה להחריב את ארצו ולכך כתיב קרא דלעיל שהכו בהם כרצונם א"כ לא היה מספר זה ולא יותר רק שיהרגו בהם כרצונם ועוד פירושו כי הוצרך למכתב קרא דלעיל ג"כ כי בודאי אצל שושן הוצרך למכתב המספר למעלה כי על זה קאי מה שאמר אחשורוש לאסתר (שם ט, יב) בשושן הרגו חמש מאות איש ולא כתב הריגת שושן בלבד וכן לא כתב הריגת שאר ארצות בלבד שלא חאמר כי הנעשה בשושן הוא נס בפני עצמו והריגת שאר ארצות ג"כ נס בפני עצמו רק היה הכל נס אחד ולפיכך למעלה שהוצרך לכתוב המספר שהרגו בשושן וכתב עמו ג"כ שאר ארצות מה שעשו בהם וכאן הוצרך לכתוב המספר שהרגו בשושן ביום י"ד שזה לא נכתב עדיין כמה הרגו לכך כתב כאן ג"כ הרגו בשאר ארצות שעדיין לא נכתב ואצל שאר ארצות כתיב (שם ט, טז) ועמד על נפשם כי בשאר המקומות היו יראים יותר מן שושן כי שם המלך והיה ידוע להם כי חזר המלך מן הגזירה הראשונה וגם כי שם המלכה אסתר ומרדכי היהודי אשר נפל פחדם על הכל ולא שייך לעמוד על נפשם שזה היה משמע שהיו יראים שיהרגו אותם וזה אינו כי לא היה להם יראה כלל אבל בשאר מדינות המלך היה להם יראה והיו צריכים לעמוד על נפשם באולי לא ישגיחו רק באיגרות הראשונות ואמרו כי אגרות השניות נכתבו בתחבולות אסתר ולפיכך לא היו צריכים לעמוד על נפשם בשושן הבירה אשר שם מרדכי ואסתר ומפני כי הריגת יום י"ד בשושן לא היה רק תוספת לא בשביל לעמוד על נפשם כי לעמוד על נפשם משמע שהיו יראים היהודים שנהרגים והיו צריכים להצלת נפשם וזה אינו שלא היה זה הצלת נפשם רק להנקם מאויביהם ולכך נראה כי בשביל כך כתיב (שם ט, טו) יהודיים בשני יודין בכתוב כי היוד האחת היא יוד היחוס כמו עברי מצרי אדומי היוד השני הוא יוד הרבים לכך צריך שני יודין ובשאר מקום שכתיב יוד אחת היוד האחת היא במקום שתים וכאלו הוא חסר יוד אבל כאן יהודיים מלא לומר אותם שהם יהודים מלאים ושלימים הרגו ולכך כתיב יהודיים בשני יודין אבל מי שלא היה יהודי שלם ומלא כיון שלא היה צריכים להצלת נפשם לא היו נקהלים ולכך כתיב יהודיים ולמעלה שכתיב (שם ט, ו) שהרגו בי"ג בשושן חמש מאות איש לא כתיב נקהלו היהודים שלא בא הכתוב לומר רק המספר כמה הרגו ועל זה אמר אחשורוש (שם) בשושן הרגו חמש מאות איש ובשאר מדינות המלך מה עשו ובו לא כתיב ונקהלו.