מ"ג אסתר ז ג

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי׃

תרגום שני (כל הפרק)

וענת אסתר מלכתא ואמרת אין אשכחית חסד ורחמין קדמך מלכא ואין על מלכא שפיר תיתייהיב לי נפשי בשאילתי ועמי בבעותי.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"תנתן לי נפשי" - שלא אהרג בשלשה עשר באדר שגזרת גזירת הריגה על עמי ומולדתי "ועמי" - אינתן לי בבקשתי שלא יהרגו ואם תאמר מה איכפת לך כי איככה אוכל וראיתי וגו'

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי – שֶׁלֹּא אֵהָרֵג בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר שֶׁגָּזַרְתָּ גְזֵרַת הֲרֵגָה עַל עַמִּי וּמוֹלַדְתִּי.
וְעַמִּי – יִנָּתֵן לִי "בְּבַקָּשָׁתִי" שֶׁלֹּא יֵהָרְגוּ. וְאִם תֹּאמַר: מָה אִכְפַּת לָךְ? "כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי...'" (להלן ח,ב).

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

השאלות:

למה יחסה השאלה אל נפשה והבקשה על עמה :

נפשי, למה שבארתי למעלה כי השאלה היא מה שתבקש לצורך עצמה, והבקשה היא מה שתבקש לצורך אחרים, אמרה אשר אבקש לצורך עצמי אינו דבר זולתי, רק את נפשי, וכן הבקשה לצורך עמי אינו דבר זולתם מהעושר והכבוד רק הצלת נפשם ממות, ולדעת המפרשים שהזכרתי למעלה, שהשאלה היא גוף השאלה והבקשה היא התכלית הנרצה אצלו מן השאלה, והנה המבקש להציל נפש חבירו ממות, השאלה יהיה הצלת נפש חבירו אבל התכלית הנרצה אצלו הוא מפני שאינו יכול לראות ברעת חבירו, קצרה נפשו לראות באבדן רעהו, ואם כן הבקשה היא, הוא בעבור עצמו, והיה יכול אחשורוש לטעות כי אסתר בבקשה על עמה ואמרה כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ממילא עיקר הבקשה היא בעבור עצמה שאינה יכולה לראות אבדן עמה ומולדתה, לזאת אמר כי לא כן הוא רק כל כך יקר בעיניה הצלת עמה עד שהיתה מסכמת שתאבד היא ובלבד שעמה ינצלו, באופן שהשאלה אל המלך תהיה בעבור עצמה כמו שאמרה כי איככה אוכל וראיתי, אבל עיקר הבקשה ותכליתה הוא עמה :

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

ג. [ עריכה ]

ד"א אחר הדברים האלה, כתיב (שם /איוב/ כ') אם יעלה לשמים שיאו, לרומא, וראשו לעב יגיע, לעננה, כגללו לנצח יאבד, מה גללים הללו מזוהמין כך הוא מזוהם, (שם /איוב כ'/) רואיו יאמרו איו, חמיין ליה ולא חכמין ליה אן הוא המן ואן הוא שלותו, ר' פנחס הוה משתעי אילין עובדיא ארי עשה סעודה לבהמה ולחיה וסיכך על גבן עורות של אריות וזאבים וחיות רעות, מן דאכלון ושתון אמרין הלואי מאן יימר קומינן זמירא, תליין עינהון בהדיה תעלא, אמר לון עניין לי אתון מה דאנא אמר לכון, אמרין הן אמר לון מאן דאחמי לן בעילאי הוא יחמי לן בארעאי, כך מי שהראנו במפלתן של בגתן ותרש וצליבתן הוא יראה לנו במפלתו של המן, ומי שפרע מן הראשונים הוא יפרע לנו מן האחרונים מה כתיב למעלה מן הענין ויתלו שניהם על עץ אף סופו של אותו האיש ליצלב.

אור חדש

פרק ז/פסוק ג

תנתן לי נפשי בשאלתי (אסתר ז, ג) וגו' אע"ג דהמן לא היה כוונתו על אסתר עם כל זה אמרה תנתן לי נפשי בשאלתי כי דבר זה בודאי כאלו היתה חייבת מיתה מאחר שנגזר על עמה הרי הגזירה ג"כ עליה שהרי היא מן האומה הזאת ג"כ והמן אמר על כלל האומה שאין שוה להניחם וזה גנאי לה ביותר כי סוף סוף דין הריגה עליה ולכך אמר שתנתן לי נפשי בשאלתי וכבר אמרנו כי הבקשה היא יותר מן השאלה ולכך אצל נפשי שייך לומר נפשי בשאלתי ואצל עמי שהוא כל האומה יותר שייך בקשה שהוא יותר משאלה.

<< · מ"ג אסתר · ז · ג · >>