מ"ג אסתר ג ט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר־כֶּ֗סֶף אֶשְׁקוֹל֙ עַל־יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה לְהָבִ֖יא אֶל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- יפלא מאד וכי עושי המלאכה הם הממונים על אוצרות המלך וגנזיו, הלא ליד הסוכנים ראוי שישקלם,
- גם היתכן שימכור המלך עם ונפשות אישיו במחיר, לא נשמע כזאת בכל דברי הימים הקודמים,
- ואם נתחייבו להשמידם למה יקח כסף מחירם :
אלשיך
ואמר אשקול על ידי עושי המלאכה יראה מהגמרא (ילקוט שמעוני רמז תתרנד) שהם העושים מלאכת מטבעות זהב וכסף, ותהיה כוונת הכתוב באשר נשים לב אל אומרו להביא וכו' כי למה זה יפרש מה יעשה מהכסף, היועץ למלך נתנוהו, יאמר שיתנם למלך והוא יעשה חפצו מהם. אך אחשוב כי הנה יש מטבעות המיוחדות להנתן במשמר בית גנזי המלך, והם הגדולים וטובים מהכסף הטהור, ולמטה מהם הם הנתנים להוצאה, ואמר כי הלא יתן עשרת אלפים ככר כסף על ידי עושי המלאכה לטבוע מטבעות הראויות להביא אל גנזי המלך, כי יהיה הכסף טוב מאד ראוי לכך:
מדרש רבה
דבר אחר "גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים" מה ראה הכתוב לפרסם סעודתה של ושתי ר' יהושע בן קרחה אמר כל כך למה להודיעך לאיזו שלוה אסתר נכנסת. אמר רבי מאיר אם כך למכעיסיו- קל וחומר לעושי רצונו.
דבר אחר "גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה" אין גם אלא ריבוי מה זה בששה ניסין אף זו בששה ניסין מה זה במיני יציאות אף זו במיני יציאות מה זה בסעודת ארץ ישראל אף זו בסעודת ארץ ישראל מה זה בבגדי כהונה גדולה אף זו בבגדי כהונה גדולה ר' ברכיה אמר כהדא צרצרא דמתגלגלא בדילה ודלא דילה.
ד"א "גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה" גם וגם; הגיע משתותא של ושתי הגיע זמנה של ושתי ליגמם הגיע זמנה של ושתי ליבצר הגיע זמנה של ושתי לידרך.
ר' הונא אמר הגיע מעת זמנה ליממת המד"א (בראשית ג, ו): "ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה וגו'":
פרק ג/פסוק ט
אם על המלך טוב כו' (שם ג, ט) היה לו לומר ינתן לאבדם ולמה אמר יכתב לאבדם אבל פי' זה כי המן חשב כי המלך לא ישמע לו שיהיה מאבד אומה שלימה כמו שהיו ב"ד של ישראל יראים שלא רצו לתת עצה להרוג את ושתי באולי יחזור ולכך אמר כי על כל פנים יכתב לאבדם ויעכב הכתב הזה אצלו זמן מה שאם יתחרט לא ישלח אותו רק יכתב אותו ויהיה מוכן לו כשירצה לשלוח אבל אחשורוש כאשר ראה את רצון המן אמר ונשלוח ספרים ביד הרצים שיהיו נשלחים מיד וכך משמע ונשלוח לשון נפעל מן המשלח ויהיה רץ למהר ולא יהיה מעכב רק רץ.
ועשרת אלפים ככר כסף (אסרת ג, ט) כו' פירושו לפי פשוטו כיון שהיה מבקש לאבד את כל ישראל אומה שלימה נתן בעדם מספר כסף כללי שלם כי י' מספר כללי והוא שלם כמו שידוע וראיה לזה כי אחר י' חוזר למנות אחד עשר כמו בראשונה שמונה אחד שנים ומזה תראה כי כאשר הם י' נשלם המספר ואין לומר עשרה ככר בלבד כי ישראל הם אומה שלימה ולכך ראוי שיהיה י' אלפים ככרי כסף ואלף הוא בא במקום א' כי הוא אלף ולכך נחשב עשרת אלפים כמו י' כי אין לתת י' ככר כסף בעד אומה שלימה.
ובמדרש (אסתר רבה ז, יט) אמר כי לכך נתן לו י' אלפים ככר כסף מפני כשיצאו ישראל ממצרים היו ששרים רבוא ואמר שעל כל א' וא' יתן מאה זוז שהם נ' שקלים ודבר זה כי ישראל מצד שהם עם אחד ראוי להם ששים רבוא וכמו שבארנו זה במקום אחר (גבורות ה' פרק יב, יג) וראייה לזה שכך היו ישראל במספר ראשון כשיצאו ממצרים וכך היו בפ' פנחס אחר מ' שנה מעט היה שנתוסף עליהן כמ"ש במקומו דבר זה באריכות, ולכך נתן לו כסף עד שיגיע בעד כל אחד נ' שקלים דהיינו ששים רבוא ואם יש בהם יותר דבר זה תוספת בלבד ואין לחשוב יותר רק ששים רבוא שהוא מספר ישראל כי ו' מאות אלף חצי שקלים עולה מאה ככר כמו שמפורש בפ' פקודי ומאה חצי שקל הם נ' שקל שלמים כי נ' שקלים הוא ערך היותר גדול כמ"ש בפ' בחקותי וזהו ערך איש אחד מישראל נמצא י' אלפים ככר כסף ערך שש מאות אלף מספר כל ישראל ואם יש יותר (ספר אור חדש עמוד קמ) מספר ישראל הוא מזה רק תוספת והמן היה רוצה לאבד עיקר ישראל ומעצמו התוספת בטל.
ובגמרא (מגילה דף יג:) אם על המלך טוב יכתב לאבדם (אסתר ג, ט) אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן הרשע לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקלי המן והיינו דתנן (שקלים ב, א) באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, פי' זה כי השקלים שישראל נותנים הם לצורך הקרבנות שמהם מביאין הקרבנות וכבר התבאר למעלה כי הקרבנות הם כאלו הקריב את עצמו אל הש"י וכך נתבאר בכמה מקומות (גבורות ה' פרק ח, וסט, ונתיבות עולם נתיב העבודה פרק א').
ולפיכך נתינת השקלים הוא כאלו נתן עצמו אל הש"י ואז ישראל הם אל הש"י לגמרי ואיך ינתנו להמן שכבר הם נמסרים אל הש"י והקדים אותם לשקלים של המן אשר היה נותן שקלים בעדם למלך לקנות אותם ודבר זה לא היה מועיל שכבר הם להש"י לגמרי ע"י נתינת השקלים ובשביל שישראל היו תחת אחשורוש והמן קנה אותם מן אחשורוש והיה קניין זה ח"ו לכלותם לגמרי ולכך הקדים הש"י שקליהם לשקלי המן כי בזה נודע כי ישראל הם להקב"ה ולכך המן אין יכול לקנותם, א"ר אבא בר כהנא משל דהמן ואחשורוש למה הוא דומה לשני בני אדם א' יש לו תל בשדהו ולאחד יש לו חרוץ בשדהו אמר בעל התל לבעל החרוץ מי יתן לי חריץ זה בתוך שדי לימים נזדווגו ביחד א"ל בעל החריץ מכור לי התל א"ל בעל התל הלואי טול אותו בחנם ע"כ (מגילה דף יג:).
פי' אחשורוש היה מתנגד לישראל כמו שהם שאר ד' מלכיות שהם מתנגדים לישראל ובשביל כך דומים ישראל לאחשורוש כמו תל שיש לאדם בתוך שדהו שהתל הוא דבר תוספת שאינו שייך לו שאין ישראל שייכים למלכות האומות לכך ישראל הם דומים לאחשורוש כמו תל שהוא בתוך השדה ומצד כי הוא מלך אשר הכל הוא תחתיו ובפרט מלכות כמו אחשורוש שהוא היה מולך בכיפה אשר מן הש"י אליו המלכות שאין השכל נותן שיהיה בא ממנו האבוד אל האומה של ישראל כי המלך הוא להעמיד הכל לכך אין למלך לכלותם והמן הוא היה מוציא אותם מרשותו של אחשורוש כמ"ש הכתוב (תהלים קכד, ב) לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם.
ולא מלך כי המלך הוא להעמיד הקיום ואין מצד המלך כליון מה שאין באדם כי האדם אדרבה רוצה לכלות האחר כמ"ש למעלה ואצל אחשורוש קרא ישראל תל שהתל אינו מזיק לבעל השדה רק שהוא תוספת והוא כנגד בעל השדה אבל החריץ הוא חבור שנחשב העדר שהרי הבור הוא דבר חסר ולפיכך אצל המן נחשבו ישראל בור שהבור יש בו חסרון והעדר אבל אצל אחשורוש לא היו נחשבים בור שיש חסרון בבור והעדר ואין נחשבים ישראל רק תל שהוא דבר תוספת ולפיכך שקלי המן הם לקנות ישראל לרשותו מן אחשורוש להוציא מתחת רשותו שלא יהיו בעולם ואם לא היו שקלי ישראל שבהם נכנסים ישראל אל הש"י לגמרי כאשר הם נותנים שקלים אליו כמו שאמרנו ח"ו היה המן יכול לישראל וע"י השקלים ישראל הם אל הש"י וכמ"ש למעלה אצל והקרוב אליו וגו' לכך אחר שנתנו ישראל שקליהם להש"י אז הם ראויים לכרות עמלק אשר מתנגד לה' ולכך פרשת שקלים ואחריו פרשת זכור כי ע"י פרשת שקלים שנותנים ישראל למזבח הם אל הש"י וע"י זה יש להם כח על אשר הוא מתנגד להם לאבדם הוא עמלק ואח"כ פרשת פרה כי ב' מצות האחד היא תמחה זכר עמלק ופרשת פרה להסיר שני המתנגדים לישראל הא' מצד הגוף הב' המתנגד מצד הנפש כי עמלק מתנגד לישראל לכלותם ולאבדם מן העולם הזה בגופם כמ"ש בפ' בשלח (שמות יז, ח) וכן זרעו שהוא המן היה רוצה לכלותם מצד גופן וכאשר כבר הקדימו השקלים מה שישראל הם אל הש"י היו מושלים על מתנגד לה' מצד הגוף למחות שמו ולבער אותם מן העולם ופרשת פרה הוא טהרת הנפש כי כאשר הטומאה עליו אז יש חציצה בין הש"י ובין האדם כי אשר הוא טמא לא יקרב למחנה שכינה וכמו שיסור הש"י (ספר אור חדש עמוד קמא) לעתיד כח עמלק כדכתיב (עובדיה, כא) ועלו מושיעים וגו' ואז לא יהיה לישראל מתנגד מבטל שלימותן כי כל זמן שזרע עשיו קיים יש חציצה בין הש"י ובין ישראל וכך אמרו במדרש (תנחומא (ב) תצא, יח) ולא יכנף עוד מורך עד מורך (ישעיה ל, כ) כל זמן שזרע עשיו בעולם יש חציצה בין ישראל לאביהם שבשמים וכשיבטל זרע עשיו מן העולם נאמר ולא יכנף עוד מורך שלא יהיה כנף על פני הש"י ואין להאריך כאן וכך כל זמן שרוח הטומאה בעולם יש כאן חציצה בין ישראל ובין אביהם שבשמים עד שהש"י יהיה מעביר רוח הטומאה מן העולם וכדכתיב (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתי אתכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם, וכתיב (זכריה יג, ב) ואת רוח הטומאה אעביר ולכך אחר פרשת שקלים שישראל נתונים אל הש"י לגמרי והם ראויים לסלק כח עמלק שהוא רוצה לכלותם בגופם וע"י שהוא יתברך מסלק ג"כ רוח הטומאה אשר הוא חוצץ בין ישראל ובין אביהם שבשמים מצד הנפש וכאשר אלו שניהם מסולקים מן העולם אז יתן הש"י אל ישראל לב חדש ורוח חדש וכדכתיב בקרא (יחזקאל שם) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתי אתכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם וכתיב אחריו (שם לו, כו) ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם ומפני כך אח"כ הוא פרשת החודש להביא קרבנות מן תרומה חדשה וזהו הקרוב והחבור אל הש"י מחדש ואף כי כבר נתנו השקלים אל הש"י ומצד אשר הם אל הש"י בזה מסלקים את כח עמלק מכל מקום כאשר מתחילין להקריב משקלים חדשים דבר זה מורה על כי ישראל הם אל הש"י מחדש כאשר מסולק כח עמלק וכח הטומאה ויתן להם לב חדש ורוח חדש וזה פרשת החודש כך הוא העניין אלו ד' פרשיות והם דברים עמוקים מאוד.